ריח של גשם מהול בוקר קריר
לא, אני לא מנסה לבכות.
לפקוח עיניים, לנשום בתוך מים, לכתוב עוד שיר.
ואולי לא תפקידי כאן בתוך כל היפות.
ואולי איני כמותך ואולי כמוות התם
בעיינך כחולות כמו עמוק בתוך ים
ולבד, שם אפלולי, שקט
ממכר אותי עליך כמו סם
אין עוד חולשה למות כעת
מחמת הספק מחמת זעפך
שוטה אני, שותה זיעתך
קור של ייאוש, או שמא זיק של תיקווה
ואין כאן רוע אין מקום לכתיבה
בתוך האין אהבה.
ניצן של ירוק ,נובל בשלג הקר
בתוך עצבות של טירוף לי אתה שר
אך אינך פה מולי לידי כמו גופה
גוף לצד גוף ללא נשמה
שוכבת לבד, המיתה ערומה.
פושטת טירוף לובשת חוכמה
חומדת אני בנשמתך
חיה אני בנפש נכה.
שפל ים צונח בעיניים כחולות
בדידות החופש, החופש לטעות
חשיבה היא רפיון
או ללא דמיון
פוגשת אני שוב את אותה התהום. |
