ג'ורג רון / מכה עמומה |
אחרי מכה בלב
הוא צלצולי צופר
בליל רוחות.
רוצו ילדים
אל מחסות הסערה
אל חיבוק מגונן
כי סם החיים נזל
דרך סדקי זמני.
טיפות דם על ריבוע לבן.
לא ארפה אגרופי
עד שארקוד שוב למוזיקה.
מסחט לכדי טיפותי האחרונות,
כדי להוציא שוב מים מהסלע.
המבט התום בעיניי
אחרי נפילת חומה
הוא צפירת זיכרון
ביום שנה.
עמדו ילדים
הקשיבו.
זכרו.
את סם החיים
שזרם בעורקיי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|