|
הדם שממלא את גופי
אחרי מכה בלב
הוא צלצולי צופר
בליל רוחות.
רוצו ילדים
אל מחסות הסערה
אל חיבוק מגונן
כי סם החיים נזל
דרך סדקי זמני.
טיפות דם על ריבוע לבן.
לא ארפה אגרופי
עד שארקוד שוב למוזיקה.
מסחט לכדי טיפותי האחרונות,
כדי להוציא שוב מים מהסלע.
המבט התום בעיניי
אחרי נפילת חומה
הוא צפירת זיכרון
ביום שנה.
עמדו ילדים
הקשיבו.
זכרו.
את סם החיים
שזרם בעורקיי. |
|
|
אני אוהב לאונן
על מודעות אבל
בעיקר על ניצולי
שואה שמתים
בשיבה טובה
זה משאיר לי את
הזין בערך פי
שניים מהזמן רק
מהמחשבה שזאתי
הייתה פעם כוסית
שאנסו אותה
הנאצים ועכשיו
היא והקוס הרקוב
שלה עכשיו
מתים.
אבל בעיקר אני
אוהב שלכת.
אנתרופולוג
קליני
בראיון נדיר
לאילנה דיין
בעונה הבאה של
עובדה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.