בוא נתחיל מזה שאני פוחדת מהחושך, אני אעשה הכל בשביל לא להיות
בחושך לבד.
בחושך יש דברים מסתוריים מידי בשבילי.
בחושך יש את הכל, למרות שאין שם כלום.
הדימיון יכול להיות נורא מפותח בחושך.
כל פעם שאני בחושך לבד אני חושבת על מי יכול להתגנב מאחורי או
מלפני, או מאיפה שבא לו.
בגלל זה אני נמנעת מללכת במקומות כאלו, אבל אתמול בלילה לא
יכולתי להתחמק מללכת ברחוב ההוא.
זהו רחוב שמצדדיו יש בתים נטושים אשר צמחים מטפסים ירוקים
וחומים מזדחלים לאט לאט על קירותיהם.
לבתים אלו דלתות עץ כבדות שכל משב רוח טורק אותן בצליל צרחת
ילדה מפוחדת.
העצים הגבוהים תופסים צורה מאיימת של ידיים ענקיות המסוגלות
לכלוא כל מי שעובר בסביבה בתוכן.
אבל זאת הדרך היחידה להגיע למועדון הכי טוב שיש בעיר שלנו.
ומכיוון שכולם יצאו מוקדם יותר אני הייתי צריכה לבוא לבד.
ואני לא אוותר על בילוי במועדון בגלל איזשהו פחד טיפשי שיש לי
מהחושך, זה לפחות מה שחשבתי כשיצאתי מהבית.
כשהגעתי לפתח הרחוב השומם הייתי מוכנה כבר להסתובב ולחזור
הביתה, כששמעתי קול חלש מבקש ממני סיגריה, לא הצלחתי לראות
מיהו בעל הקול בגלל החושך,אז עניתי לו שאין לי סיגריות ושאני
מצטערת.
ואז שמעתי את המוזיקה של המועדון ברקע, וכל כך התחשק לי לרקוד,
וכך החלטתי להמשיך את דרכי ברחוב האפלולי.
העקב שלי נתקע באחד מחורי הביוב הישנים, שמזמן היו צריכים
לתקן.
כמה שניסיתי, הנעל לא הייתה מוכנה לצאת, זה היה כאילו מישהו
מחזיק אותה מלמטה.
זה היה בערך באמצע הרחוב ככה שלא ידעתי אם לחזור הבייתה או
ללכת למועדון בלי הנעל. על אחד הספסלים שפעם היה צבוע בצבע
צהוב (את זה רואים לפי הצבע המתקלף) החלטתי לשבת לנוח ולחשוב
מה לעשות.
כשלפתע הקול החלש חזר, ושאל אם אני צריכה עזרה, ביחד עם הקו בא
ריח חריף מאוד, לא הצלחתי להבין ממה נובע הריח אבל ללא ספק הוא
הגיע מכיוון הקול.
אמרתי לו שאני נורא מפחדת מהחושך והוא מוסיף לפחד בזה שאני לא
רואה אותו.
הוא לא הגיב, וחשבתי שהוא הלך.
קמתי והחלטתי לחזור הביתה.
"רגע, לאן את הולכת?" הוא אמר.
אמרתי שכרגע אני בהתלבטות אם ללכת הביתה חזרה... או ללכת
למועדון....
הוא הציע פתרון חלופי. "אולי אני אלווה אותך הביתה, תחליפי
נעליים, ואז אני אלווה אותך למועדון הזה שאת כל כך מתלהבת
ממנו..."
לא יודעת למה, ההצעה נראתה מפתה, ולכן קיבלתי אותה.
הלכנו אלי, והחלטנו כבר להשאר ואולי לעשן נרגילה קצת.
הוא התגלה כבחור די נחמד, והחלטתי ללכת איתו למועדון, אך בחוץ
החלה סופת ברקים. אז וויתרנו כבר.
ישבנו אצלי בחדר הקטן והורוד, עד שלפתע ברעם מחריש אוזניים,
נכבה האור!!!
התחלתי לבכות, ואפילו לא ידעתי למה, הוא שאל מה קרה???
ולא יכולתי לענות, קצת בגלל שהבכי חנק אותי, וקצת בגלל שלא
ידעתי...
הוא חיבק אותי חזק ואמר לי: "..." אולי הוא אמר משהו יפה, אבל
מרב שפחדתי ושיקשקתי, לא הקשבתי למילה אחת משהוא הוציא מפיו
שאז כבר הבנתי שהסריח מאלכוהול...


בבוקר קמתי, ולא זכרתי מה קרה בלילה שעבר, הסתכלתי מימיני,
וראית אותו ישן כמו תינוק, עדיין מחבק אותי.
פחדתי שהורי יתעוררו ויראו אותנו כך.
אז אמרתי: "היי איש, קום כבר, בוקר!!!"
האיש עם הקול החלוש שהפחיד אותי בלילה שעבר, התגלה כאהבת
חיי...
ומזה למדתי לקח חשוב!!!
מסתורי זה לא מפחיד או מאיים, זה פותח דלתות, שאפילו לא ידעתם
שהם שם...
וחבל לא לנצל את זה...
אז אל תפחדו מדבר חוץ מהפחד עצמו (כי להגיד ת'אמת, הוא די
מפחיד!!!)
ואל תפחדו לפתוח דלתות באפלה!!!