כתבתי יותר מדי זמן על דברים גדולים
מוות, חיים, משמעות
אפילו על אלוהים
איבדתי את עצמי ביערות עבותים
של ערכים נעלים, ביקורות חברתיות והבחנות
בכיתי על העובדות
בטיפשותי ניסיתי לשנות
ובתוך תוכי, בערו שריפות
שלא מיהרתי לכבות
הוספתי שמן, הדחקתי עוד
מה עם הפשטות?
מתי איבדתי אותה?
חשבתי שתישאר יותר זמן מהתמימות
שכבר מזמן נעלמה

הייתי כבולה לעצמי
שפחה בשדות כותנה משלי
תחת שמש קופחת
שוט בידי,
סימני הצלפה על גבי
מחפשת שדות תותים,
לנצח נצחים.