שתיים בלילה, פינת עמק האלכוהול, הוא יושב מאחורי הניידת עם
אקדח לייזר. לא אמיתי, מאלה שמודדים מהירות. מחכה לאיזה עבריין
במאה קמ"ש. בינתיים לא עוברת אף מכונית. רק הוא לבד. הוא והאיש
האדום מהרמזור של ההולכי הרגל. מזמזם לעצמו "כל הרחובות כבר
ריקים, הסמטא...",
-  "חרא שיר" אומר האיש האדום ודליק לעצמו L&M מקופסה אדומה.
- "אה, מבין גדול במוסיקה נהיית!" רוטן לעברו אושיק כשהוא
מתישב על הניידת, תוחב את האקדח בחגורתו. מכונית עוברת בשריקה
הרבה מעל המהירות המותרת.
- "פיספסת אחת" אומר לו האיש האדום.
- "לא פייר" אומר אושיק בקול מתנצל  "בלבלת אותי".
 "ובכלל אתם הצעירים חסרי  הערכה לכלום" (לפעמים הוא מתבלבל
קצת עם הניסוח) מלטף את שפמו  הארוך. "אתה בכלל נראה לי חשוד"
הוא אומר לאיש "למה העיניים שלך  אדומות?"
- "לא ישנתי טוב בלילה" אומר האיש האדום "החבר'ה של הירוק
מלמעלה  עשו רעש עד ארבע בבוקר".
- "כן, כן, כבר שמעתי את כל התירוצים" עונה אושיק. הוא מעביר
ידו על מדיו לישר קמטים במכנסיו, אצבעו נתקלת בחור בבד.
לפני יומיים הבן שלו חזר הביתה בוכה ואומר שהרביצו לו בבית
ספר.
אושיק הוא לא אדם אלים. היום הוא בן יותר מחמישים אבל זוכר את
היום ההוא, לפני שלושים ושתיים שנה, שבו החליט להצטרף למשטרה,
כאילו זה היה אתמול. אז היה סדר. מדים היו מגוהצים. ולכל שוטר
היה שפם עבות. ולמרות הכל, כשאתה רואה את הילד שלך בוכה, משהו
בפנים נשבר. וזה לא שזה פעם ראשונה, זה כבר קרה כמה פעמים.
"הילד חריג חברתית" אומרת המורה בחיוך יודע כל ומנקה שאריות
אודם ורוד משיניה. ואתמול, הילד חזר עוד פעם בוכה. ואושיק
החליט שזהו, הוא הולך לבית ספר. ההליכה שלו זה לא דבר שמשיגים
בן יום. מהירה אבל מכובדת. ברכיים מכופפות רק קצת, ששלושים שנה
הטביעו בהן את חותמן, סוליות נוקשות בקצב על השביל, האקדח על
ירכו שלא מתנדנד והכומתה על ראשו, שאפילו הרוח החזקה ביותר לא
תעז להעיף אותה.
הוא נכנס למסדרון של בניין 200 ודופק על הדלת של ה' 3 ונכנס.
"אפשר בבקשה לדבר עם המורה?" הם יוצאים למסדרון. תוך כדי שגבו
מופנה אל הדלת הוא שומע מישהו משתעל "מ.ננ..א..י.ק" .קולות של
חזיר נשמעים מאחת הפינות. המורה משאירה דלת פתוחה שהילדים לא
יתפרעו. היא בכלל לא מעונינת בכל זה. חסר לה בעיות? לה זה לא
משנה אם הילד של אושיק יעבור כיתה או יוכה למוות.  מחק פוגע
בכומתה של אושיק והיא כמעט נופלת. הוא מתעלם. המורה נאנחת. זה
מה שהיא צריכה, שבועיים לפני מבחן מחוזי? תלמיד אחד צועק
"מנאייק" וזורק מטוס נייר. אושיק נכנס לכתה ומשלב ידיו בתנועה
מאיימת. רועי, אחד נמוך עם קוצים, לוקח את הספוג ומנגב איתו את
כל הלוח, מתגנב מאחוריו ו"בום!" מכה בספוג. אבקת גיר מלכלכת את
מדיו של אושיק, נכנסת לעיניו ומעוורת אותו חלקית. הוא שולח יד
עיוורת מגששת ומכניס סטירה לילד שמאחוריו. עוד שלושה גמדים
מתנפלים עליו. שניים אוחזים ברגליו והשלישי שולח אגרופים בכוון
הכללי של בטנו. אושיק מנסה לקום ולברוח. הוא נופל, קם, נופל קם
ומגיע בקושי לפתח הכיתה, לפני שהוא יוצא ילד אחר נושך אותו
בתחת. הוא צועק ושומע בד ניקרע. ממשש ומגלה חור במיכנסיו.
"אנשים לא כל כך אוהבים שוטרים" אומרת המורה בחיוך מתנצל.
- "אתה יודע מה הבעיה שלכם" אומר האיש האדום "שאין לכם משמעת
ברזל כמו אצלנו".
- "כן?" אומר אושיק "ראינו מה יצא מהקומוניזם שלכם, הכל
התפרק."
האיש האדום זורק את בדל סיגריה, בפרינציפ, ליד הגלגל השמאלי של
הניידת. אושיק קם לכבות אותה בעקב נעלו ועוד מכונית עוברת
בשריקה. נוסעת בליינד 150 קמ"ש, לפחות.
- "פספסת שתיים" אומר האיש "פעם שלישית גלידה".
מכונית נוספת מתקרבת במהירות. "אף אחד כבר לא נוהג במהירות
החוקית" שואל אושיק בתדהמה תוך כדי שהוא מכוון את אקדח המהירות
לעבר המכונית. הוא מזנק לכביש קורא "עצור" ובו זמנית מחווה
תנועה זהה בידו. המכונית מאיצה אל תוכו והוא ניטח מן הפגוש אל
מכסה המנוע, ממכסה המנוע לשמשה הקדמית, מן השמשה לגג ומן הגג
לערוגות השתילים ליד ה"הום סנטר". לא זז. "שלוש" אומר לעצמו
האיש האדום. בודק דופק לאושיק. כלום. אפילו תג היחידה על חזהו
מפסיק לנוע מעלה, מטה. "כל הרחובות כבר ריקים, הסמטאאאות כולם
שלו" הוא שר לעצמו ומטפס לקומה הראשונה של הרמזור.
- "אם אתה לא סותם ת'פה אני נכנס בך" צועק מלמעלה האיש הירוק
וזורק עליו נובלס חצי גמורה.
- "לו רק להשיב ניתן את מחוגי הזמ..." צורח לעברו האיש האדום.
וכל הרחובות כבר שקטים.