את כל כך רחוקה ממני, מתוקה שלי... כלכך רחוקה, אבל אני כמעט
ויכול לדמיין אותך כאן לידי... אני עוצם לרגע קט את עיניי,
להתענג על אותה הרגשה, על אותה צמרמורת שמתפשטת לכל אורך גופי
ואז חולם עלייך...
אני רואה אותך יושבת שם בפארק... על הדשא, ליד הברבורים
הלבנים...
אני מתבונן בפנייך... חלקן מוארות וחלקן מוצלות...
את מסתכלת עליי עם עינייך הירוקות והיפות... אותן עיניים
שמהפנטות אותי כשאנו הופכים לאדם אחד ומשלימים אחד את השניה...
זו הרגשה עצומה של אושר...
את מחייכת חיוך קטנטן ומבוייש ומשפילה את מבטך למטה.
את ראשך מרימה היד שלי, כאשר אני נוגע בסנטר שלך עם שתי אצבעות
ועם האגודל נוגע בלחי וממשיך ללטף את פנייך עם ידי, מעביר בך
בצמרמורת לכל אורך הגוף...
פנייך נראית כעבודת יד הנעשתה בקפדנות... כל תא ותא בעורך רך
כמו מגע משי...
כל צלקת קטנטנה נראית כאילו נעשתה בכוונה... וביחד, נוצרה
שלמות...
ליבי מחסיר פעימה כאשר שפתייך נושקות לשלי... ליבך מחסיר גם
הוא פעימה כאשר אני מגיב בנשיקה, שסוחפת אותך לאנחה שכולה
תענוג.
אנחנו מתחבקים... את מרגישה את חום גופי... אני מרגיש את
שלך...
שנינו יכולים להרגיש את ליבנו מרקיע לשחקים, ויחד איתו גם
אנחנו...
ההרגשה היא שאנו בגן עדן, הרקיע השביעי או איך שתרצי לקרוא
לזה.
העולם נראה מושלם פתאום...
עוד צמרמורת מתפשטת לכל אורך גופי ולאט לאט מתפוגגת, ואיתה גם
החלום מסתיים...
אני נשאר מחוייך, עם עיניים פקוחות לרווחה, וליבי פועם
בחוזקה...
כבר לא יכול לחכות עד שאראה אותך שוב... |