|
כל כולי מלאה בגעגועים אלייך
כל חלק בגוף שלי מתגעגע אלייך עכשיו
הלב שהצלחת לגעת בו למרות שהוא מוחבא
עמוק בין שדיים וצלעות
הלב שפעם בהתרגשות כשאמרת לי כשאמרת שאתה אוהב
(אבל לב הוא בעצם רק מן משאבה שמרכזת את מערכת הדם, לא?)
השפתיים הדקות שמתעקמות לחיוך מהוסס
השפתיים שנשקת ראשונות
השפתיים שדיברו איתך שעות בתוך הלילה ההוא החורפי,
ששתקו איתך.
(אתה לימדת אותי ששתיקה היא לא דווקא מביכה ו"רועמת" כמו
שחשבתי תמיד והיא יכולה להיות אפילו נעימה וטובה כשכבר נגמרות
המילים לומר)
כפות הרגליים שחתרו במים הקרירים בתנועות עגולות ורכות
כפות הרגליים שהונפו גבוה באוויר בשיעור בלט ביסודי
כפות הרגליים שדילגו יחפות על החוף.
(הגלים באו וטשטשו את העקבות והמים הציפו את הארמון שבנינו
בחול)
העיניים שהביטו בך במבט כזה מהורהר, אוהב
העיניים הגדולות העגולות
העיניים שגם קצת בכו כי אני הרי אלרגית לעצב ולפרידות.
(אמרת לי שהדבר הראשון שראית בהן חוץ מעצב היה פליאה ותמימות)
אבל אתה הבטחת שתחזור. |
|
אני לא בוכה,
אני סתם אלרגית
לעצב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.