נושא זה לא מומלץ לבעלי קיבה רגישה, לחסרי חוש הומור ולכאלו
שלא אוהבים את הדברים שאני כותב.

כן אז לכל המבינים, באמת מדובר בנושא מהתחת אבל תרשו לי לפרט
על התנסותי למען הבורים בנושא.
לפני כשלושה חודשים, כשנכנסתי לשירותים לפגישה דחופה בעניינים
שוטפים, הבחנתי בדימומים חוזרים ונשנים (מגעיל? כאילו שאתם לא
מסתכלים אחרי שהייתם בשירותים! אחרת איך תדעו מתי להפסיק לנגב?
הא?!). לאחר כמה ימים הבנתי שזה משהו שצריך טיפול. הלכתי
למרפאה וקיבלתי הפניה לרופא צבאי.
למי שעוד לא נמצא בצבא, אני לא אפחיד אתכם לגבי הטיפול הרפואי.
רק תדעו שהרופאים בצבא הם קצבים. הם יודעים רפואה כמו שאני
יודע לעשות צלחות מצואת עטלפים (הבהרה: אני לא יודע לעשות
צלחות מצואה של עטלפים).
הרופא אמר (לאחר בדיקה), שלדעתו מדובר בטחורים ונתן לי זרעי
צמחים לבליעה לחודש ואז לחזור אליו. כל הסיפור היה נראה לי
מסריח והחלטתי לא לקחת את הזרעים האלו ולבקש הפניה חדשה (לאחר
חודש כמובן כי אחרת הצבא לא נותן).

לפני שאני ממשיך, רציתי לדון איתכם בסוגייה. מי ירצה בשם כל
הטחורים להסתכל ולדחוף אצבעות לתחת של אנשים כל יום?!
לא מבין את זה... הלאה.

הגעתי לרופא היחידה ושוב ביקשתי הפניה לרופא מומחה. הוא שאל
אותי איפה הייתי מטופל וכשעניתי שכאן, הוא הסיט את המבט ואמר
לי: "לא לא לא, אני שולח אותך לתל השומר, לביה"ח, שם תקבל
טיפול טוב".
הגעתי גם לשם. שם הרופא ליגלג על הקודם שאמר לי לקחת את זרעי
הצמחים האלו כי לא היה צורך בכלל. למה לא, תעשו ניסויים בבני
אדם, זה כיף, גימלים! אז זהו שלא... לא בתל השומר...
הרופא נתן לי מרשם לתרופה בשם "סופודקס" ותור לקולונוסקופיה,
או בעברית פשוטה - נכנסים לך לתחת עם מצלמה כדי לבדוק מה קורה
לך שם בפנים.
כשראיתי שאני שוב צריך ליטול את הסופודקס האימתני, ליבי צנח לו
ועוד בלי מצנח רזרבי... למי שלא מכיר את התרופה הזו, מדובר
בסירופ משלשל ששתי כפיות מספיקות לבן אדם מבוגר במצב של
עצירות.
לראשונה נטלתי את התרופה הזו לאחר תאונת דרכים שהייתה לי לפני
שנתיים (אני חי, לא לדאוג). בתחילה לא הבנתי למה נתנו לי שני
בקבוקים אם שתי כפיות מספיקות. לאחר שקראתי את ההוראות לבדיקה
(זו לא היתה בדיקת קולונוסקופיה) נוכחתי לגלות שצריך בכל פעם
לשתות את כל הבקבוק (!!!) כלומר, את שניהם. בנוסף, היה כתוב
שניתן למהול את הבקבוק בחצי כוס מים.
זו השיטה למזוכיסטים. לצערי גיליתי זאת רק ביום ראשון, שאז
החלטתי שנמאס לי ואני שותה את הבקבוק כמו שהוא ואז שותה ספרייט
(אה כן, אפשר למהול את זה גם בספרייט. מאוד לא מומלץ). לפני
כן, מה לא עשיתי... שמעתי שירים לעליית המוטיבציה, הצטיידתי
בשני מיצים קפואים בכדי שיסגרו את בלוטות הטעם בלשון ואני אוכל
לשתות את הנוזל המגעיל בלי שרפלקס ההקאה שלי יפעל...
לאחר ששתיתי את זה וסיימתי להתעוות מהגועל, התחילו הרעשים בבטן
וידעתי שטוב לא יצא מזה.

בבית החולים חיכתה לי סבתא שהייתה איתי אתמול. אני ממש מעריך
אותה על זה. גם סבא מאוד רצה לבוא אבל היא לא נתנה לו. הם
נשואים כבר כ-50 שנים ועדיין הם חמודים מאוד ביחד! אני הכי
אוהב שסבא מדבר בטלפון וסבתא מתקנת אותו ואומרת לו מה לומר
(שניהם מרומניה ועדיין יש לו קשיי שפה).
לעניינינו, לאחר כמה זמן נכנסתי פנימה, הרופאה אמרה לי להתפשט
לגמרי חוץ מהגופייה ואז ללבוש חלוק שחושף רק את הצד האחורי.
כאן כבר לא יכולתי והתחלתי לצחוק לה בפנים. מי המציא את החלוק
המגוחך הזה?!
לאחר מכן כשיצאה ונתנה לי להתפשט, התחלתי לחשוש מהטישטוש
ומההרדמה. פחדתי לא להביך את עצמי. למשל (זה במקסיקנית וחצי
אנגלית):
פחדתי לומר לרופא שם: Orale esse doctor! I`m sleeping esse
vato! ולאחר מבט מוזר מצד הרופא הייתי אומר:
I LIEEEEEEEE! I CHEAT! I STEAL! VIVA ME RAZA! וכו`. אתם
מבינים את הנקודה.
הסיעו אותי לחדר הניתוחים כשאני כולי מחוייך. תמיד רציתי
שיסיעו אותי ככה כשאני ער! הגעתי לחדר סמוך ושם חיכיתי עד
שהחולה שהיה לפניי יצא מהחדר. בינתיים נכנסה רופאה אחת והציגה
את עצמה. גם היא התפלאה שהייתי כלכך מבסוט. אבל אין מה לעשות.
ככה אני. שמחתי לגלות עד כמה שמחת החיים חזרה אליי.
כשהכניסו אותי לחדר הניתוחים באה רופאה אמריקאית שלא הבנתי את
שמה, כי דיברה במבטא מעט אוסטרלי, ששאלה אותי אם אני יודע מה
הולכים לעשות לי. אמרתי לה בחיוך "את פשוט נכנסת פנימה ורואה
מה הולך שם". היא הנידה בראשה בחצי חיוך ונתנה לי לחתום על
טופס ההסכמה. לאחר מכן עשתה לי את זריקת ההרדמה וכמובן שקרה
הדבר שפחדתי ממנו מכל - לא נרדמתי. הגוף שלי לא אוהב כדורים
למיניהם וסמים כלשהם, ככה שבשביל השפעה נאותה אני בד"כ צריך
לקחת מנה כפולה. בגלל זה אני נמנע מלקחת כדורים בכלל.
לא ספרתי עד 10 והופ היא הייתה בפנים. הרגשתי הכל, הכל. את
הניפוחים, הבדיקות, הגירודים - הכל. לאחר דקה או שתיים חשבתי
לעצמי: "הבדיקה גם ככה אורכת 20 דקות, אז כדאי שלא יהיה
משעמם..." ואז הפניתי את ראשי אל המסך, ששם ראיתי בדיוק מה שהן
ראו. מחזה לא נחמד כל-כך (נו מה חשבתם?) אבל לפחות לא היה
משעמם.
לאחר מכן החזירו אותי להתאושש (בין חצי שעה לשעה) ולהתלבש.
כולם היו המומים שיצאתי משם לבוש אחרי כ-3 דקות והתחלתי לאכול
ולשתות (הייתי בצום כל היום). בסופו של דבר גילו לי שתי דלקות
וחשד למחלה מאוד לא סימפטית בשם Crohn`s disease שזהו חיידק או
ווירוס שנכנס למעיים דרך אוכל. פשוט ביש מזל... בנוסף דיברו
איתי על לצאת מהצבא. הם אמרו שזה מוציא אותי מהצבא אוטומטית.
אני כבר שנתיים ו-9 בצבא ועכשיו נזכרתם?!
ב-8 לאוגוסט תהיה לי הפגישה עם הרופא ששם אני אוכל לברר עוד
פרטים על כל העניין.
זהו, סתם רציתי לשתף אותכם ביום ה"מעניין" שהיה לי אתמול.
אז תיהיו בריאים כולכם, תשמרו על שמחת החיים, והכי חשוב - אם
אתם באים לאכול משהו ושמים לב שיש חיידק מאוד לא סימפטי שעונה
לשם Crohn (הוא בד"כ צוחק ומחייך לפני שהוא נכנס לפה), אל
תאכלו אותו... מילה שלי!