חזרתי אליה. והיא חזרה אליי.
לקחה ממני הרבה כאב ונתנה לי תקווה.
ביחד יש לנו שאיפות ורצון.
והכי חשוב היא נותנת לי את הרזון.
שומרת עליי, מבטיחה הבטחות.
יהיה לך עתיד בעזרתי, אחות.
שוב מתחילה לצמצם ארוחות, לצמצם היקפים.
מחייכת יותר, קצת פחות ריקה מבפנים.

"את תראי. את עוד תוכיחי להם שאת גם יכולה. שאת  חזקה. שלך יש
שליטה. שהמשקל הזה שהיית בו כשהיית שם, הוא לא את. הוא בכלל לא
את. המשקל שמתאים לך הוא קטן ונחמד."