חודשים אחרי עומד מול מראה ומתגלח.
הקצף הלבן על הפנים, קצת מהטעם שלו בפה.
מהמראה אני רואה עיניים עייפות.

ופתאום

אני רואה אותה מופיעה מאחורי במראה.
אומרת "אני אוהבת להסתכל עלייך סתם ככה".
באה מאחורי ומחבקת אותי (חיבוק אחורי היא קראה לזה, אני חושב)
חיבוק חזק ועדין גם יחד. וקצת מהקצף גילוח נדבק לה לשיער.
היא צוחקת ואני צוחק. אני מנשק.

ובמציאות

אני פתאום מבין שהיא לא באמת שם.
זה קרה כל כך מזמן, לפני שנה אולי. ופתאום שוב אני מרגיש אותו
עולה מהבטן דרך הלב אל זויות העיניים ויוצא בצורת טיפות מים
מלוחות שמחליקות על הלחי ומתערבבות בפה עם קצף גילוח מתוק.
הפעם אני מצליח לעצור שם ולא לתת להכל לצאת שוב.

חצי שנה אחרי נכנס בקיץ לבריכה עם כולם להשתכשך.
עם מכנסיים ארוכות שקיפלתי, כי לא תכננתי מראש להכנס.
צולל פנימה והשקט של העולם התת-מימי מציף אותי כמו פעם.

ואז

צחוק של ילדה קטנה עם מצוף נשמע ממרחקים מעומעם.
שומע כל נשימה ושאיפה שלי. אני צף בבריכה החמה ושמש נעימה
מלטפת אותי. רואה את האהובה שלי ומחבק אותה אליי ומנשק אותה
במים, כולה רטובה ופוחדת כי רק למדה לשחות עכשיו. מרגיע אותה
ואנחנו ממשיכים לצוף. בשקט של המים מצליח לחבר את ההכרה שלי
לימים שהייתי צף ברחם.

מתעורר

חוזר הביתה רטוב ועייף, המכנסיים נדבקות לי לרגליים. מתרחץ
ונותן למי כלור מלוכלכים מהולים בדמעות להשטף מעלי. נותן למים
לזרום ישר על הראש לעטוף את האוזניים בטיפות מהירות שנשמעות
כמו מבול אמיתי של יום חורף ישן בו נפרדתי ממנה בתחנת רכבת
ישנה עם הנשיקה הלא אמיתית הראשונה שהיא אי פעם נתנה לי.