מה כל כך מושך אותי בו? כיאלו יש משהו שגורם לי פשוט לחשוב
עליו כל הזמן במקום ללמוד למתכונת אני פשוט בוהה בתיקרה וחושבת
על מה היה קורה אם...
יכול להיות שהוא בעצם מה שאני רוצה להיות, הוא לא דופק חשבון
יותר מדי ובסוף הכל מסתדר לו. הוא ספונטני, הוא מצחיק, אנשים
אוהבים אותו וזה בעצם כל הדברים שאני רוצה. זה מוזר לי לשבת
ולכתוב עליו אני רגילה שכל המחשבות הללו סתם מתרוצצות לי
בראש.
אבל אני רק חושבת על הפנים שלו,העיניים, השפתיים, האף ההליכה
שלו,החיוך שלו והפנים החמודות שלו כשהוא לא יודע אם לצחוק או
לא ולמרות שאולי אני לא יכולה להגיד שאני מכירה אותו ממש לעומק
עדיין אני מרגישה שחלק בתוכי מכיר אותך, לא יודעת למה. מעניין
מה אתה עושה עכשיו, בטח אתה בצופים או שאולי אתה לומד למתכונת
ואולי אתה גם חושב עלי, או שלא.
אני מרגישה כאילו אני פשוט רוצה לעמוד איתו באמצע שומקום ופשוט
להרגיש את החיבוק שלו חזק חזק וגם לחבק אותו חזק, בלי לדבר
ובלי לחשוב רק להרגיש אותו.הרגשה מוזרה.
מעניין אם עדיין יש סיכוי, אני כבר ממש לא יודעת מה לחשוב אבל
מספיק שאני רק פוגשת את המבט שלך לשנייה כדי להרגיש חום כזה,
כאילו בעיניים שלך אתה אומר לי "תסמכי עליי, הכל יהייה בסדר"
ואני סומכת, בעיניים עצומות כי הרי לך תמיד הכל מסתדר בסוף.
אני אפילו לא יודעת אם זה אהבה או בכלל מה גורם לי להרגיש את
מה שאני מרגישה אנ רק יודעת שכבר הרבה זמן זה לא קרה לי. עבר
כבר חודש וחצי מאז שהחלטת שנגמר ואני עדיין לא הצלחתי לשכוח
אותך ואפילו שבחופש פסח חשבתי שכן שחכתי מספיק היה לי לראות
אותך ביום הראשון כדי לדעת שיקח לי הרבהיותר מ 3 שבועות בלי
לראות אותך כדי לשכוח אותך.האמתי אני חושבת שמגיע לנו עוד
צ'אנס אחד! אחרי שדן אמר לי שאתה מצטער על זה שנגמר אני שואלת
את עצמי האם אתה תמכוון לעשות משהו בקשר לזה? כל החברות שלי
אומרות שאני צריכה עכשיו לשחק אותה קשה להשגה, שלא תחשוב שאתה
יכול להשיג אותי סתם ככה אחרי ש "זרקת" אותי. אבל אני שונאת
משחקים.
תמיד קורה לי שאני מפתחת ציפיות עד השמיים ובסוף לא קורה כלום,
אבל עדיין זה לא מונע מבעדי לעשות את זה כל פעם מחדש כי זה
בעצם מה שמחזיק אותי.