האורות דוהים עכשיו
הלבן שלהם
נשבר
לאלפיי רסיסים,
כחול,
אדום,
ירוק,
צהוב,
סגול.

האורות דוהים עכשיו,
החושך האינסופי
נלחם,
מאיים,
מנצח.

הכל מתחדד,
מתרוקן,
טיפה, טיפה,
הרגש
נשפך החוצה,
הכאב נוזל בין הידים,
הזמן עוצר,
בכל זאת לי יש זכות קדימה.

ריח העשן,
מתערבל בתוך קופסאת פח ישנה,
שפעם קראו לה בית,
היום היא קוראת לעזרה.

הכל מתרוקן,
המדפים יתומים,
האורות נשברים בקצב מסחרר,
שבריהם מקשטים את הרחובות,
השלכת קרובה,
קרובה מידי.

עד שיבוא הגשם הראשון,
לנקות את שאריות
ניצני הקיץ,
שפרחו,
לבלבו,
ונבלו
מזמן.