אני עייפה... הקשר בין המוח שלי לגוף הפסיק לתפקד כבר לפני 28
שעות, כלומר, אין לי מושג מה אני עושה וגם להערכתי אין לי ממש
שליטה על זה... אפילו עכשיו הידיים שלי כותבות מעצמן והמוח לא
שולח להן שום אותות, אין קשר בינו ובינהן.
היום אחרי הצהריים החלטתי לבשל לעצמי ארוחה מזינה - נס קפה...
ובמקום סוכר שפכתי חצי מלחייה - ולא אין לי כלים דומים לסוכר
ולמלח... למלח יש מלחייה קטנה וכחולה ולסוכר כלי מחרסינה
סינית.
אבל העובדה ששפכתי מלח פחות הפריעה לי... מה שבאמת קצת מציק לי
הוא ששתיתי חצי מהנס בלי לשים לב לכך שהוא לגמריי מלוח.
וזה הזמן לספר שאני מעריכה או יותר נכון מעריצה קוואלות - הם
יצורים שמבינים עניין - הם ישנים 14 שעות ביום ובכל שאר השעות
הם אוכלים - שמישהו יגיד לי שזה לא דרך חיים מצויינת!
הייתי רוצה להיות קוואלה... בלי דאגות -
חוץ מאיזה ענף אקליפטוס לבלוס היום.
עכשיו השעה כבר שלוש לפנות בוקר מה שאומר שיש לי רק עוד שמונה
שעות ואז אני יכולה ללכת לישון... האמת, שזה די מפחיד אותי לא
לישון הרבה זמן - אני הופכת להיות כנה - כי קשה לי לשלוט על
עצמי ולשקר, אני חושבת שכבר איבדתי חברה אחת בגלל חוסר השינה -
היא טילפנה ודיברה איתי ואז שאלה אותי מה דעתי על החבר שלה -
וישר הפה שלי ענה את התשובה שקלטתי רק כעבור 10 דקות: "רוית,
הוא מזעזע... שהוא מדבר הוא נשמע כמו צנון שחוט, והוא מעניין
בערך כמו ספר מתמטיקה שנכתב בטוקיסטנית אבל זה בסדר כי בדיוק
בגלל זה אתם כל כך מתאימים" כן... אני יודעת-אני ממש חברה
למופת, לאחר השיחה ניתקתי את כל קווי התיקשור שלי עם הסביבה.
חוץ מהרופאים שבאים בקביעות - אבל להם גם ככה לא ממש אכפת ממה
שאני אומרת... הם מבינים שלא ישנתי בגללם כבר די הרבה שעות.
ניזכרתי עכשיו בחלום שחלמתי לפניי שהגעתי לפה - חלמתי שאני
הולכת בשלג גבוהה ואז נתקלת בחמור סורי שסוחב על גבו חול חם
ואומר לי שהוא חמור השינה הסורי העתיק ובאמת הוא מדבר
בערבית... רק עכשיו אני תוהה איך הבנתי מה הוא אמר, לא משנה,
בכל מקרה הוא מספר לי שעל גבו כל גרגיר חול מסמל שעת שינה שהוא
גוזל מהישנים העשירים ונותן לעניי השינה ואז ואז הוא פשוט נעלם
בלי להגיד שלום, סליחה, תודה... שום כלום הוא פשוט הלך ולא אמר
שום דבר ואת מקומו מחליפה סופת שלג שמקפיאה אותי למוות ומשם
אני כבר לא יודעת מה קרה - אולי זה כי מתתי, אולי.