תנוח על כיסא שברירים
לצפות בכדור-הארץ מתפוצץ לרסיסים,
ואני אהיה שם
אוחז בידך, ואומר:
"שירה, אינה עוד
אמת, על קצה החוד
כי משוררים עזבו את עולמינו
כי סתומים הם רגשותינו".

אין עוד מכאוב, אין תקווה
אין עוד מוות, אין תפילה
אין עוד אהבה, אין בגידה
רק נשארה היא - ההארה.

וגם יערות ישרפו עד עפר
ואף אנשים שנשלחו לחלל
כאל הגלות, בשלהי העבר
לא יסרבו לחיים כה יפים-
לחיים על פני האדמה.

אך רש הוא העולם לקנות אמת
כי החוטאים קנו לעצמם אליל מת
ומכריחים הם את כולם
להאמין בו ע"י שפיכת דמם
כי אין עוד אמת בדברם
רק שקר ובגידה
רצח ודם
לכן נגזר דינם
מוות וכליה - אם עוד לא ריצו עונשם...