לא שומע אותה, ואולי זה רק נדמה,
שבין כל הרצונות שלנו כלום כבר לא ייצא.
בין ימים של סתם שגרה מהולה בבהלה,
היא מגיעה אלי, כמו סופה זרה.

שולפת עוד סיגריה, לא זה לא בשביל הפוזה,
היא יודעת לעשות את המבט.
היא דוחה אותי אך שוב מושכת,
מרגיש שבוי מרגיש נמלט.

נשבעת שוב, שהיא תשוב,
לא מאמין לאף מילה.
נוסעת לחפש עצמה,
בעיר מקלט או עיר זרה.

ושנה כבר עברה, שום דבר השתנה,
ובין כל הרצונות שלנו כלום לא יצא.
בין אנשים באשליה, שותה קפה איתה,
אותה סיגריה, כמו לפני שנה.

רק הפעם בלי הפוזה, עכשיו את זה היא לא צריכה,
עכשיו היא משפילה את המבט,
היא רוצה אותי, כל כך מושכת,
רוצה אותה, מרגיש ניפלא...

נשבעת שוב, שהיא תשוב,
לא מאמין לאף מילה.
נוסעת לחפש עצמה,
בעיר מקלט או עיר זרה.