בשנתי והנה מחשבה
ורוחה עשנה וכחלחלת
והלילה כבד מדרכים
הכובלות את רגליו בשלשלת

בשנתי והנה זכרון
וקולו צעקה מתגלגלת
ודמדום שעותי החולפות
כאימת הספינה הכושלת

אז בשנתי ניצבתי
ולא עוד רציתי לישון
ואת כל שעותי החולפות
אז נטלתי מתוך השעון

ובשנתי צחקתי
בתוך הזכרון
ואת בכיי הותרתי
לרגע האחרון
ובשנתי בכיתי
ברגע האחרון
ואת בכיי שכחתי
בתוך הזכרון

ובבוקר דוממת שכבתי
ללא צחוק או דמעות בפני
ושנתי שאותה אהבתי
מנמנמת בתוך אישוני

והאור החזק והטוב
הציפני כשטף הים
לרדת אל עיר אל חוף וכמו
אין חלומות בעולם