כבר אין מילים.
מעולם לא האמנתי שאגיע למצב הזה.
ואין דמעות.
אבל תמיד אין דמעות עד הלילה.
הדמעות באות אצלי רק בלילה.
רק בלילה.
וכואב, כואב יותר מאי פעם.
ואני לא יכולה שלא לכאוב.
איך אני יכולה לגרום לך לראות?
לראות שאני לא יכולה ככה.
שנתתי לעצמי לאהוב.
נתתי לעצמי ללכת לפתוח את הלב,
בניגוד לכל מה שרציתי.
הלב שלי עוד לא הספיק להגליד,
וכבר הוא פצוע שנית.
כבר אין מילים.
והדמעות רק זולגות.
אתה באמת מוכן לוותר על כל זה?
אתה לא מרגיש כמוני?
אתה לא מרגיש איך הלב שלך נקרע מבפנים?
אני מבינה. מבינה עד כאב
אבל אני רוצה.
רוצה לתת לחלום להתגשם
ולו לשניה אחת.
אחר כך הכאב יהיה שווה את זה.

                             

השיר הזה נכתב לבחור שחשבתי ששווה את הכאב. הכאב בסופו של דבר
הגיע, אבל זה לא היה שווה את זה. אהבתי להיות איתו. אהבתי את
הצחוק שלו, את הקימוט שנוצר לו בעיניים כשהוא צוחק. אהבתי. אבל
לא עוד. השיר הזה נכתב עבור רועי, בתקופה שעוד היינו יחד. אני
מפרסמת אותו כדי לא לשכוח, כדי לא ללמוד לשנוא את רועי. כדי
לדעת שהיה לי יום אחד של אושר, לפחות יום אחד...