מה את מבינה בחתונות. מה אני מבינה בחתונות.
טיפש, הרחם שלי גדול דיו להכיל תינוק, טבור ודם.

לפעמים אני לבד. ילדה. לא תמיד אני יפה וחזקה.
לפעמים אני שברירית ורפויה. ואתה, אין לך עלי דבר.
ומנין לך שאני דוממת אליך? מתיימר לדעת.

אתה יודע עלי כל כך הרבה. איך קורה כזה דבר
שאתה לא מכיר אותי בכלל.
מתבייש לשאול אותי כיצד מסרתי את גופי. למי
נתתי אותו. מנסה לנווט וכושל כמו ספינה חסרת
אונים בסערה. אל תאחר לבוא.

לפעמים אני שוברת את הכל כדי שאוכל לתקן.
הלא רבים עושים זאת לעיתים? אין מה לתקן, הכל נפלא.
לילה חולש כאן במקומי. הרגע השנוא עלי באין מעש
הוא כשהידיעה מתפשטת כי סופו של יום הגיע.
וכי מה עשיתי? קידמתי את הקץ. ביודעין או שלא ביודעין,
שכן משנה הדבר? אין מאושרת ממני.

שוטה, שלחת אותי לאהוב אחרים וכעת אתה מקנא.
שאלת למה אני אוהבת אותך? כל כך מובן מאליו
שלקח לי כחצי דקה להשיב.
מופתע בדרכך הקרירה והסולדת מכך שצלחה
הכרתי להתאהב באדם אחר. האומנם?  לא,
לא התאהבתי, אך נשבתי בקסמי עולם.

נסיונותיך הנלוזים והמובנים להסביר את אהבתך
דומים במקצת לאדם המסביר כי הוא משווע לכיסא
מפני שזה ניצב ליד שולחן.

דע לך, אישה ששוטפת לך את הכלים לוקחת ממך
יותר מאשר נותנת. לפעמים אני אומרת כי אם אינך
תמים לגמרי הרי שאתה אינך אלא טיפש.

חשבתי שאתה תציל אותי ואתה הטבעת אותי יותר.
יהיר שכמותך, שלא תעז להפסיק לאהוב אותי.