בוקר נפלא. הציפורים מצייצות, מזג אוויר נעים, הרוח מקררת את
גופו החם. העלים מסביבו מרשרשים, וצלילי הטבע אופפים אותו. הוא
שוכב על הגב, מביט לשמים ונושם עמוק, מריח את האויר הנקי, בו
נשאים ריחות הצמחים, שעדיין רטובים מטל הלילה. גם הוא רטוב מטל
הלילה, ומזיעה. את הלילה האחרון הוא בילה בחיק הטבע. היה קצת
רעש מוקדם יותר, אבל הוא והחברים שלו דאגו להפסיק את הרעש.
ועכשיו שקט, חוץ מציוץ הציפורים ורשרוש העלים. הוא ידע
שבאיזשהו שלב, הוא יצטרך לקום ממקום מסתורו, בו התחבא מהשדים
של הלילה. לפחות הוא ידע שעם זריחת השמש, השדים של הלילה
הולכים לנוח, שיהיו רעננים לעשות את שלהם בלילה הבא. עוצם את
העיניים, מנסה לדחות את הקץ, אבל הוא יודע שהוא צריך לחזור כי
מחפשים אותו. הוא שומע אותם קוראים בשמו ובשם של פינסקי, הקשר
שלו. כנראה שאת השאר הם כבר מצאו.
עוד שנה זה נגמר. עוד שנה הוא מחליף בגדים, שם על עצמו חולצת
הוואי ונוסע לתאילנד. בסה"כ שנה - הבנות מהשכבה השתחררו כבר
לפני 16 חודשים. רוב החברים משתחררים עכשיו. הם אומרים לו שיש
לו למה לחכות. הוא מאמין להם. טוב לו בסה"כ. יש לו בית אוהב,
חברים טובים, חברה... לא, חברה אין לו. היא אמרה לו שזה או היא
או הקצונה, שהיא רוצה את הגבר שלה קרוב. הוא התעצבן ואמר לה
שאם היא רוצה את הגבר שלה קרוב, שתמצא לעצמה איזה ג'ובניק
מהקריה. זה, אגב, בדיוק מה שהיא עשתה. אבל האופציות שזה פותח
לו... אלפי הבחורות שמחכות שם, ממתינות לרגע בו יפנה אליהן
ויסחף אותן....

פוקח את העיניים. "עוד 2 דקות", אומר לעצמו., ועוצם אותן שוב.
תאילנד.. הו, תאילנד. אבל הוא לא מקובע. בצבא הוא למד להיות
גמיש. הוא מוכן גם אירופה, אמריקה. העיקר לראות קצת עולם. אחרי
זה יתחיל ללמוד. כנראה בטכניון - יש לו ציונים טובים, תודה לאל
- וכנראה מקצוע שמרוויחים בו טוב. ככה זה אצלו. הוא משיג מה
שהוא רוצה.
בדרך כלל, בכל אופן.

"די", מחליט. חייבים לקום. הוא קם על הרגליים, תופס את פינסקי
( או לפחות מה שהיה פינסקי. חטף צרור בפרצוף, הילד.) ומעמיס
אותו על הגב. החפ"ק מזהה אותו, ורצים לעברו. מהכח שלו הוא נשאר
לבד, אבל את זה הוא כבר ידע. מהזונות (שדים של הלילה, עלק)
חוסלו 5. כשהוא משכיב את פינסקי בג'יפ, הוא תופס פתאום שאיזה
חיוך מטומטם מתגנב לו לפרצוף.
עוד שנה הוא בבית.