היום יום שישי ואני יושב מול המחשב וכותב מכתב מהרהר וחושב.
היום יום שישי כשני יושב בחדרי ומאזין למוזיקה או מסתכל אל
הטבע,
ואני כאילו אומר לעצמי: לעזעזאל החיים,
למה יש אנשים שכל כך אדישים לזולת.
למה יש אנשים שהם לא ידידותיים,
אדיבים ומסבירי פנים.
הרי החיים היו יכולים להיות כל כך נפלאים,
קלים יותר ויפים.
הרי החיים כל כך קצרים,
ולמה שנקלקל אותם.
וכך אני מהרהר וחושב,
מוצא תשובות לשאלות.
אולי אמצא אותם במחשב,
או בטבע הדומם.
אני כל כך רוצה לדעת,
למה האנשים כל כך אדישים.