21.6.-5000
שלום יומני !
היום בראתי את היקום. הכל התחיל בגלל ששעמם לי, ונמאס לי לנצח
את עצמי בשח-מט. בהתחלה בכלל חשבתי ליצור מכונית על שלט רחוק
שפועלת על אבק כוכבים, אבל אז נזכרתי שעוד אין כזה דבר כוכבים,
ומה זה בכלל ? אז חיטטתי בפח האשפה, הוצאתי ממנו כל מיני
שאריות של אוכל ודברים שזרקתי לאחרונה, לשתי את הכל,  ועשיתי
מזה צורה של כדורים. אחרי שהיו לי די הרבה כדורים בגדלים
שונים, צבעתי אותם בכל מיני צבעים, ופיזרתי אותם בצורה אקראית
בחדר שלי.
הסתכלתי על הכוכבים שלי די הרבה זמן, והרהרתי שזה מוזר שבעיני
הם נראים די קטנים, אבל אולי בעיני מישהו אחר הם יראו גדולים
למדי. חשבתי לעצמי: מה בכלל יכול להיות כל כך קטן כך שהכדורים
שלי יראו עבורו גדולים ? עשיתי ניסוי ובראתי כל מיני דברים
קטנים מאוד, ממש פיציים, אותם שמתי בתפזורת על אחד הכדורים
שלי. בחרתי לשם כך את ההכי יפה, את הכחול, בגלל שכחול זה הצבע
האהוב עלי. הדברים הקטנים שהמצאתי פשוט ישבו להם על הכדור
הכחול ולא עשו כלום. אני אפילו לא יודע אם הם התפעלו מכמה שהוא
גדול יחסית אליהם. אחרי שעה מתסכלת בה בהיתי בעצבנות בדברים
הקטנים, תוך כדי שאני מזיז אותם ככה עם האצבע כדי שיתחילו
לעשות משהו, הבנתי ששכחתי להפוך אותם מדוממים לחיים. עשיתי
עליהם "פו" עם הפה, וכך הענקתי להם חיים. התיישבתי לי בנוחות
בכורסת העור שלי, וצפיתי ביצירי כפי. תחילה הם היו די
מבולבלים, זזו ממקום למקום באי נוחות, הסתכלו זה בזה בתמהון,
ונראה היה שהם פשוט לא יודעים מה עליהם לעשות. גם אני לא
ידעתי, למען האמת.

23.5.-4732
שלום יומני היקר, מצטער על ההעדרות הארוכה יחסית של מאה שנים,
אבל כנראה שככה זה יהיה. מה לעשות, אני אדם עסוק, או ליתר
דיוק, אל עסוק. בכל אופן, באשר לכוכב הכחול, במשך הזמן הוספתי
כל מיני יצורים מסוגים שונים, חלקם נייחים, חלקם ניידים. חלק
מהם שמתי במים, חלק באויר, וחלק ביבשה. היום, היה לי קצת זמן,
והתפניתי לצפות בהם שוב. התפלאתי לראות שחלק מהדברים הקטנים
החלו לריב ביניהם. בהתחלה הם רק דחפו אחד את השני, אבל מהר
מאוד הדברים התדרדרו לידי תגרה המונית. צעקתי עליהם שישבו
בשקט, אבל אף אחד לא הקשיב לי. זה קצת הכעיס אותי, אז לקחתי
דלי מלא מים, ושפכתי עליהם. כל היצורים שלי נשטפו לרצפה, למעט
בודדים שהצליחו איכשהו לטפס על איזו קורה צפה, וכך ניצלו
מהספונג'ה שלי.

14.7.-1334
שלום רב לך יומני הנאמן !
היום היה יום מיוחד לכל הדעות. כבר סיפרתי לך קודם על כל
הקטעים שקרו במצרים עם בני ישראל וכל השטויות האלה, זוכר ? על
כל פנים, היום סוף סוף החלטתי שהגיע הזמן שבני ישראל יעזבו את
מצרים, או יצאו מעבדות לחירות, כמו שהם מעדיפים לקרוא לזה. אם
הם היו יודעים מה אני מתכנן עבורם, הם היו מעדיפים לסחוב
בלוקים בשמש עוד 400 שנה ... הקיצר, המגמגם הזה, נו מה שמו,
משה, הוביל את כולם איתו אל מחוץ למצרים. כדי שיהיה מעניין
יותר החלטתי שפרעה יתחרט ויתחיל לרדוף אחריו. בינתיים משה וכל
הכנופיה שלו הגיעו לים. מוזר שהטמבל הזה לא חשב על כך מראש, מה
הוא ציפה, שאני אייבש מקורות מים במיוחד בשבילו ? בשביל זה
תצטרך לחכות עוד 3000 שנה לפחות, חביבי ! הקטע הוא שהליצן
המזוקן סמך עלי שאני איכשהו אציל אותו מהברוך שהוא נכנס אליו,
וברגע של סימפטיה לא אופייני, החלטתי לעזור לו. היה ממש מגניב
- חתכתי את הים לשניים, ככה שנוצרו שני קירות ענקיים של מים,
וכל החבר'ה עברו באמצע. האמת שזה לא משהו שהמצאתי, ראיתי את זה
פעם בסרט עם צ'רלטון הסטון, והחלטתי לנסות את זה בעצמי מתישהו.
אבל שמע את הקטע הכי גדול: בינתיים פרעה והכרכרות שלו הגיעו,
והחלו לחצות את הים גם הם. תכננתי לתת להם לעבור, אתה יודע כמה
אני אוהב מלחמות, אבל אז בדיוק הייתי חייב ללכת, אז עזבתי הכל,
וכל הים התרסק לצבא של פרעה על הראש. נשבע לך, לא הפסקתי לצחוק
שעה !

1.9.1939
ערב טוב יומני.
היום יום גדול, אני בטוח שיזכרו אותו עוד הרבה זמן. היום
התחלתי מלחמה, ואני מתכוון לדאוג באופן אישי שזו תהיה מלחמה
ממושכת ומגניבה, כמו שאני אוהב. אני רוצה הרבה קרבות, דם, מעשי
גבורה, פשעי מלחמה, קרבות בים, באויר, בשלג, במדבר, מחתרות,
התנקשויות, כלי נשק חדישים וכו'.  ב-20 השנים האחרונות, מאז
שהסתיימה המלחמה הקודמת, התחלתי להשתעמם למדי. פתאום כולם
נחמדים, רוצים שלום עולמי, אחווה, דואגים לאיכות הסביבה ... את
מי כל זה מעניין ?אני רוצה אקשן ! אתה זוכר בטח את הנמוך ההוא
עם השפם המצחיק, אז זה הוא שהתחיל היום הכל. אני יודע שהוא
יותר מדי רע, ובגלל זה בסוף אני אהרוג אותו, אבל בינתיים הוא
מארגן את המלחמה שלי באופן מושלם. מאז אטילה ההוני לא מצאתי לי
כזה איש ריב ומדון.

14.5.1948
שלומות יומני היקר,
היום הרשיתי לבני ישראל, היהודים, כמו שקוראים להם כיום, להקים
מדינה משל עצמם. אל תדאג, לא הפכתי לרך לב, או לאיזה זקן חביב
- הרבה צרות יש באמתחתי עבורם. העניין הוא, שהם כל כך רצו,
וכולם היו משוכנעים שמגיעה להם מדינה אחרי מה שקרה להם במלחמה
ההיא (שאיכשהו התנהלה קצת אחרת ממה שציפיתי, לפחות בכל מה
שקשור ליהודים), עד שגם אני שוכנעתי. נו מילא, אז יש להם ארץ
צרה ויבשה, עם הרבה מדבר והרבה אויבים מסביב. הם לא יחזיקו
מעמד אפילו שבוע בלי עזרה שלי, ככה שנראה לי שאני אעזור להם
קצת, לפחות בהתחלה, עד שהם יוכלו לעמוד בכוחות עצמם. אחר כך
כבר נראה. זה מצחיק שהם כבר רבים בינם לבין עצמם. הם לא מבינים
שזה מה שיפיל אותם בסוף, ממש כמו בפעם ההיא, כשהרומאי ההוא,
אנטיוכוס נדמה לי ... לא, לא אנטיוכוס, טוחס או טיטוס, משהו
כזה, צר על ירושלים, והסכלים האלה במקום להלחם בו, כיסחו אחד
את השני ושרפו את מחסני המזון של העיר. אני זוכר איך טיטוס
ואני עמדנו מחוץ לחומות וצחקנו עליהם יחד. זה היה כשעוד חיבבתי
אותו, לפני שהוא פילח את מנורת הזהב שלי מהמקדש, הנוכל המתחסד
הזה.

31.12.1999
יומני היקר,
לפעמים בני האדם מדהימים אותי. אתה מבין, הם חושבים שבגלל
שנגמר עוד אלף, יקרו כל מיני דברים. והרי ברור שזה טיפשי, כי
זו ספירה שהם עצמם המציאו. זה אמור להיות יום ההולדת של איזה
יהודי אחד, יפה נפש עד כדי גועל נפש, שסחף אחריו המוני חסידים
ומעריצים. העניין הוא שהיהודי הזה נולד בכלל ב-6-, ובכל מקרה
צלבו אותו בגיל שלושים ומשהו, ככה שהוא לא הספיק יותר מדי
בחיים שלו. אגב החסידים שלו, ממש מצחיק שהוא כל הזמן דיבר על
אהבה, שלום, קרא לעצמו "אור העולם", ואפילו טען שהוא הבן שלי.
הבן שלי, עלק, ראית פעם איך אמא שלו נראית ? לא הייתי נוגע בה
גם עם סמן לייזר ! בכל מקרה, היית מצפה שממשיכי דרכו ידאגו
לשלום ואהבה, יעזרו למסכנים, יחלקו אוכל לרעבים. איפה ... מה
שיצא מהם זה בעיקר מלחמות, עינויים וצרות.

12.7.2132
יומני היקר ! שמע, נמאס לי מהם לגמרי. הם כבר לא מעניינים
אותי, אני בכלל לא מצליח לזכור מה בהם שעשע אותי מלכתחילה.
היום כבר לא יכלתי לסבול אותם יותר, אז הפלתי עליהם את השמש.