מיה עדי / מילמולים |
מביטה בעיניים פעורות.
בחלומות אני תמיד מרחפת,
עפה מעל הרים וגבעות.
תחת שמיים פרוסים,
חושקת שיניים, מאבדת הכרה,
תוהה איך בתוך כל היופי הזה,
היא מתנכרת לי,
נהיית כעורה.
היא יושבת לה שם.
אני קוראת לה לבוא.
היא מגחכת קלות,
היא יודעת שכאן,
היא תעשה העולה על רוחה.
ואני אבודה,
שורטת מבפנים,
מביטה בה מהצד,
כשהיא הורסת לי את החיים.
בחלומות, אני שוב מתעוררת,
עבורה, רק שם אני קיימת.
היא פוקחת עיניה,
ואז אני מאבדת את ההכרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|