עברו יותר משלושה חודשים מאז הפעם האחרונה שהיינו יחד, והדמעות
עדיין לא התייבשו, והצביטה בלב לא פוסקת.
אתה לא יוצא לי מהמחשבות לרגע - אני חושבת עלייך כל רגע ביום,
וחולמת עלייך כל רגע בלילה.
ניסיתי לשכנע את כולם שאני לא מרגישה אלייך דבר, ויותר מכל
ניסיתי לשכנע את עצמי, אבל זה לא עזר.
אני צריכה אותך פה לידי, שתשב איתי ונצחק ונדבר, זו בקשה
מוגזמת? פעם גם אתה רצית את זה! אני לא מבקשת שנהיה יחד, אני
מבקשת שתתן הזדמנות לפתוח דף חדש ולבנות את מה שהיה בינינו
מההתחלה.
עוד שבוע מתחילים הלימודים, ושוב אני אצטרך להתמודד איתך כל
יום - אני מקווה שזה יהיה לך קשה בדיוק כמו לי.
אני כ"כ מקווה שבעצם עמוק בתוכך גם אתה מצטער שהופרדנו,
שהתרחקנו, שגם אתה מתגעגע אליי ולא יכול לחכות לרגע שתראה אותי
שוב.
אבל אני כבר לא בטוחה שלסיפור הזה יהיה סוף טוב.