יהלומים נושרים על פנייך
כמו טיפות גשם קטנות
לא היינו
אלא שותפים בעסק קורס
מביטים דרך מראות שקופות
איך הפנים משתנות
בלי להרגיש שונים
הדלת נטרקת בכבדות
החלון נפתח עד חצי
אני לא יכול לומר לך שום דבר חדש
אז אני מוותר והולך אל מקומות ישנים
היינו בסך הכול שותפים
בעסק שקרס
בסבך של רגשות
עמדנו שנינו
מול הנוף המתעתע
"זה לא אנחנו", רצינו לומר
אבל כולם היו דומים לנו
יהלומים נושרים על פנייך
כמו טיפות גשם קטנות
ונמסו בלי שתצליחי לאסוף אותם חזרה אלייך
עמדתי במרחק מה ממך
לא חיכיתי לנס
הרגשתי איך המרחק מלווה אותנו
מפחד שנתקרב
את שואלת אותי
מה היינו?
ואני לא יודע לענות
במגירה אחת יש יהלום, במגירה אחרת תמונה משותפת
חוזה חתום ומוכתם
הפנים טושטשו, הדיו של החתימה דהה
סיגריות במאפרה
את הולכת אל הצד השני ויוצאת מהחדר
השארנו הרבה
אבל לא מצאנו דבר
נדמה שכול הערמות סביבנו
סיפרו הכול, לא היו צריכים אותנו כאן
אני אומר לך
היינו בסך הכול חלום
ועכשיו זה כבר בוקר
מביטים בתמונה
שניים אומללים שביקשו להינצל
וכל מה שנשאר לנו זה עסק קורס
חובות ורישומים כוזבים
כל אחד לוקח את מה ששלו והולך
המקום יעמוד במקומו, אבל רק זיכרון אחד הוא יכיל
לא שלם, לא ברור
משהו בין חלום לתסכול או אובדן תחושות
מי יודע מתי, נקבל הכל בחזרה
יהלומים על פנייך
טיפות גשם קטנות
קסם שהתפורר והקוסם עזב
אי אפשר לכתוב את מה שלא ידוע
השירים לא מסבירים שום דבר
זוכר את מה שכתבתי לך בפעם הראשונה
היתה שם הבטחה
לא יכולתי להבטיח לך אותה.
את לא יכולת לבקש, לשמר אותה
מביטים בבית שנשאר
רק מבנה נטוש
ההגדרה שביקשנו
היא מקום רחוק, לא נגיע אליו עוד.