שקמתי בבוקר
את הבטת בי
כמו אומה ת'ורמן
לא ידעתי
אם להתכופף או לעזוב
יש בעיניים שלך משהו כן
גם שאת מפחדת
הדלקתי סיגריה
והבטתי בך
לא יכולתי לדבר
כול מגע היה משנה הכל
אז העדפתי לוותר
אני מצטער רציתי לומר לך
אחרי כל כך הרבה זמן
פתאום הבנתי
שהרגעים האלה
נעצרים ונמחקים מעצמם
אומה ת'ורמן
ומלאכים שסובבים סביבנו
לא יכולנו לפזר מחשבות
טלוויזיה דולקת
חדשות ואחר כך סרט ילדים
נשארנו על המיטה
כמו שניים, שהבינו שהם כלואים
עכשיו נותר לנו רק למדוד את המטרים
ולתחום שטחים, לי ולך
את מביטה בי
בעיניים עצובות
אומה ת'ורמן מחייכת אלי
ציניות שלא ניתן להסביר
גם אחרי שלוש זיונים
קורעים את העור ומנגבים את הפנים
לא ידעתי אם לקום או להישאר איתך
חדר גדול, חלון שמשקיף אל שדה נטוש
יכולנו להיות טובים יותר
אם לא היינו מתעקשים על כל רגע פנוי
את מועכת את הבדל שלך
ואת שלי מניחה בעדינות
כמו רומזת לי
כמה כאב יש במגע אחד פשוט
רציתי לצחוק או להצחיק אותך
שניים במחיר של אחד
את הקבלה תשאירי לי על השידה
שוכבים זה לצד זה
את עם חיוך של אומה ת'ורמן
אני לא יודע אם אני יכול לצאת מזה
מתרומם מעט
עירום מלא
רק את יודעת איך זה נראה
בלי לגעת, אני מרגיש את הקור
בעוד רגע תשלפי לעברי סכין
תחייכי
ותאמרי לי
יש משהו ממכר בכאב
ואני אחייך
לא אנסה לשקר
לא אקום ואלך
רק אביט בך
אומה ת'ורמן