עדי בן זקן / מיותמים |
שנהגת
בו לנום
שעות אחר צהריים
נשכחות
בצילו של יום קיצי
מרוחק
אבדו קולות הילדים
שלא היו לך.
מיותמים שלא מרצון
מהחיים.
ופקחת עיניים צהובות
מבעד וילון
ותריס
שלא כיסה
בך
תחושות של נגיעות
ורגעים
שאבדו לך בזמן.
ביקשת בי
שאדע,
ולא טרחת
לברר
פישרה של שתיקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|