והדם ניתז לכל עבר
והדם ניתז לכל עבר
אל מול רסיסי האושר
הטסים מול עיניי העייפות מלראותם.
והדם ניתז ממני
והדמעות שוטפות פניי הקמוצות מיתמות אושרי.
סבלנותי פקעה לה והלכה.
כי היא עצמה התייאשה.
מתי הנחמה תבוא?
מתי אתמלא בה, מתי?
ואני לא יכול לראות עוד
רסיסי אושר ותקווה
לא, אני לא יכול עוד
אני לא יכול לשאוב
אושר מאושרם של אחרים
לא אני לא יכול עוד.
אני לא יכול להיות כן
עם רגשותיי
די לי בהם.
איני חושק עוד
איני מרגיש כבר
איני חש דבר
אני לא רעב לכלום
כי שולחני
עודנו ריק
הוא
ויש תקווה היכן שהוא
אני רואה אותה כל יום,
עובדה - אני נושם וחי.
ואילו רק יכולתי להירדם
ולא להיות פה בעולם
כל עוד מתיז הדם
אל מול רסיסי
אושר
אינסופיים
הטסים מול עיניי העייפות מלראותם.
