אני לעולם לא אסלח לך, על כל הרגעים האלו.
על הרגעים בהם גרמת לי להרגיש לא יפה, על הרגעים בהם גרמת לי
להרגיש מכוערת, על הרגעים בהם גרמת לי להרגיש טיפשה, על הרגעים
בהם גרמת לי להרגיש לא נחשבת.

על הרגעים בהם השפלת אותי עד עפר, כי האמנת שמגיע לך הכל.

על הרגעים בהם גרמת לי להאמין שאני כלום, שתמיד הייתי, ושלנצח
אשאר.

על הרגעים בהם העלבת אותי ליד חבריי, על כל הרגעים בהם גרמת לי
באמת להאמין שאני טיפשה, עלובה, לא ראויה לאהבה, לא ראויה
לחיים, בגללך.

בגלל ההשפלה שעברתי מצידך כל יום מזדיין במשך 17 שנות חיי, בהן
גדלתי בצלך.

על כל הרגעים בהם גרמת לשנאה לחדור לעורקיי, על הרגעים בהם
גרמת לכעס להיכנס אל תוך חיי
רגעים שלעיתים נמשכו כמה דקות, לעיתים כמה ימים וחלקם, נשארו
איתי המון שנים.

על כל אלו, אחותי, אני לעולם לא אסלח לך.
לעולם.