הוא ישן על מיטה לבנה נינוח ישן לקולות השכינה.
הוא קם מרוח שהלב שבור על הריצפה.
הוא קם הפוך כשהרגליים פונות לכיוון התיקרה.
ישנם מעטים שיש להם מוזיקה בחיים, מן גלגלצ מהלך.
ישנם חיים ששומעים את המוות ורק אלוהים יודע איך.
מלאכים עם דמעות בעיינים בוכים על כל אותן אכזבות.
שדים עם חיוך בין השפתיים ממזרי שכזה.
צוחקים למשמע קולן של בתולות נאנסות.
אתם יודעים הירח לא מחכה ליפול לכאן.
אתם יודעים הירח לא בוכה, סתם יש לו אור מלנכולי שכזה.
זה לא אנחנו שהרסנו את היופי.
זה רק מי שאנחנו שהרג פה את התיקווה.
אדם הוא אדם ואיזה אלוהים חשב אחרת?
ציירתי לך בית עץ ואח כמו בסיפורים היפים.
כתבתי לך שיר על אוהבים ושתי שושנים.
נתתי לך פרח שתטעמי מהריח שתחושי את האויר.
נתתי לך את לבי מזכוכית ושכחתי לומר לך תזהרי זה שביר.
סודות ייכנסו לתוך קיר משבצות ומישהו ייקדש אותו להיות הממונה
על התיקוות.
חריצים מלאים תחנונים ובקשות מן סניף דואר רוחני.
דלת נפתחת ודלת נסגרת במסדרון חיים ענקי.
אני מאמין שאלוהים קיים אך האם אלוהים מאמין בי ?
תקח מטוס תטוס לארץ עוץ.
תחזור אחרי שנתיים ותגיד אין כמו בקיבוץ.
אולי החוויה זה המיין אישו בחיים.
אולי אין מיין איישו ואולי אין משמעות לדברים.
פשוט קמתי הפוך ומרוח, חצי נרדם.
פשוט הבנתי שבאיזו שהיא פינה החשוב לא באמת חשוב.
החשוב לפעמים הוא סתם.