(מתחיל להתנגן השיר Dream A Little Dream Of Me. גבר נכנס עם
מעיל ארוך שמגיע עד הברכיים כשמתחתיו מכנס שחור ארוך וחולצה
לבנה מכופתרת. על ראשו מגבעת. ובידו מטריה גדולה וסגורה. הוא
כבן 45. הוא הולך לאט באור כחול, לא רחוק ממנו ספסל.)
גבר: היא אמרה לי ללכת. פשוט כך. להעלם לה מהחיים. אחרי 23
שנות נישואין. אמרה שאין מישהו אחר אבל אני לא אכפתי לצרכים
שלה. אני רק ישבתי שם בשקט. לא הוצאתי מילה ונתתי לשחרר את כל
מה שאגור בתוכה. בארון עוד עמד לו בקבוק היין שקניתי לה בהפתעה
לארוחה רומנטית שנשב בה שנינו מוארים בנרות נמוכים ונחזיק
ידיים על השולחן. היא אמרה שהיא אהבה אותי מאוד, שהיא עדיין
אוהבת אבל היא לא יכולה. היא רוצה להיות בלעדי.
(מתחיל השיר Fever. אור אדום על אישה בשמלה אדומה ארוכה צמודה.
האישה בת 38 עם מראה מבוגר, יש לאישה שיער שחור ארוך. האישה
יושבת על יד שולחן ערוך של מסעדה כשלידה כוס יין חצי ריקה.)
בת 38: ארבעים ושמונה דקות שהוא לא פה. 48 דקות שאני יושבת
פה ומחכה שהכלב יועיל בטובו להראות את הפרצוף העצוב שלו. או
שאולי כבר עדיף שלא יבוא. אני אהיה פה לבד, אתחיל עם אחרים.
למה שאני אחכה לו. ועוד 48 דקות. מילא 20. אפילו חצי שעה הייתי
נותנת לעצמי לחכות. אבל 40 ו...49 דקות! אני לא מאמינה כמה
שאני פתטית. הוא אפילו לא ראה אותי. האומלל. נותן לי להתייבש
פה. אידיוט!
גבר: אז הלכתי. עשיתי לה חיים קלים. לא אמרתי לה כלום. לקחתי
את המעיל, הכובע והמטרייה ויצאתי. לא חשבתי על משהו אחר לעשות.
אני אוהב אותה אבל אני מרגיש שמשהו לא בסדר כבר הרבה זמן. שהיא
לא יכלה להגיד לי. לא מצאה את המילים. ואני, לא רציתי להפתיע
אותה ולהגיד לה שתשפוך לפני את הלב. (מתיישב על הספסל ומוריד
את המגבעת) ובטח שלא הייתי אומר משהו אם הייתי יודע שהיא תגיד
לי שלום. תזרוק אותי החוצה לרחוב.
(מתחיל השיר Laisse moi t'aimer. אור צהבהב חלוש על בחור בן 25
מאחור. שיושב על בר כשלפניו שתי כוסות בירה ריקות ואחת חצי
ריקה בידו. הוא לבוש בחולצה מכופתרת עם פסים כשהכפתורים
העליונים פתוחים. הוא מוציא מכיס החולצה קופסה של טבעת
אירוסין)
בחור:  "תתחתני איתי?" שתי המילים שכל כך רציתי להגיד לה.
בדיוק באתי להגיד לה. להיות דביק לרגע אחד, קטן, מיוחד ולרדת
על ברך ולפתוח את הקופסא ושהיא תשמע את שתי המילים האלה.
"תתחתני איתי" המילים היפות(!) האלה... (צוחק. מרים את הקופסא
באוויר ומדבר אליה.) היית רוצה לשמוע את זה נכון? היית רוצה
להיות איתי נכון? היא אמרה לי שיש מישהו אחר. כבר שלושה
חודשים. זונה.
בת 38: (שותה מהיין) 56 דקות! (צוחקת) אני עוד פה. (מתפכחת
פתאום. מודאגת) ואולי הוא התבלבל בשעה? אולי הוא מתעכב בגלל
הגשם בחוץ? (מסתכלת מהחלון לראות אם יש גשם) רק חבל שהגשם לא
יורד כבר יומיים. אולי הוא טעה במקום? אולי הוא מחכה לי במקום
אחר? אולי הוא גם מחכה לי 56 דקות? הוא בטח לא היה מחכה... היה
הולך אחרי 17... רק אני פה. נרקבת. ועוד לבשתי את השמלה
החגיגית. לפחות הסוטים פה ראו מספיק בשבילם. 56!
בחור: מישהו אחר... לא אני... שלושה חודשים... השלושה חודשים
האלה שבהם אני חושב על העתיד, על חתונה. שקרנית! שלושה חודשים.
(מדבר לקופסא) את תמיד תאהבי אותי. נכון? תהיי איתי בחולי
ובריאות עד שהמוות יפריד בינינו. נכון? לא תבגדי, לא תשקרי לי
נכון? (מוציא את הטבעת מהקופסא ומחזיק אותה בידו) את ממש יפה.
את יודעת את זה? בטח לא אומרים לך מספיק. אני אוהב אותך! יקרה
שלי! (מנשק את הטבעת) (לקופסא) וגם אותך! יפות שלי...
(מתחיל השיר Son of a Preacher Man. אור לבן על אישה כשבת 50
לבושה בשמלה שחורה עד הברכיים וגרביונים שחורים. לראשה כובע
רחב שוליים. היא עומדת בוכה עם ממחטה ביד ולרגליה מצבה)
בת 50: התאבד! הלך בלי להגיד שלום. לא היה לו טוב אז הוא
ברח. אפילו לא השאיר מכתב. עד כדי כך הגעלתי אותו כנראה.
(מקנחת את האף) מצאתי אותו. לראות אותו מת. שוכב מאושר אחרי 30
שנה. פעם ראשונה אחרי 30 שנה שהוא מאושר וזה כשהוא הולך ממני.
נפלא.
גבר: עכשיו היא בטח יושבת לה בסלון מול האח החמימה. קוראת את
כל מכתבי האהבה שכתבתי לה ומתייפחת וכשהיא תסיים היא תזרוק
אותם לאח בלב כבד. אבל תפטר מהם. תמחק אותי מחיה. לי היה טוב
איתה. אהבתי אותה. השקעתי בה. פרחים, מכתבים, שירים, טיולים
לאור הירח. היא הייתה שמחה. מתרפקת על הרומנטיקה שלי, על האהבה
שלי. ועכשיו אני מחוק, אני לא קיים יותר. אני סתם זיכרון ישן
בשחור-לבן.
בת 38: אני יותר לא קובעת בליינד-דייטים. אפילו שקשה לי
להיות לבד. אני צריכה מישהו שיחכה לי אפילו 5 דקות לפני הזמן
שישתוקק לראות אותי ושאני לא אצטרך לחכות לו שעה ושתי דקות.
שאני לא אצטרך לספור את הדקות שהוא יגיע. שיביא לי פרחים.
שיכין לי ארוחות (מסיימת את היין מהכוס).  שיחמיא לי על המראה
(נעמדת ומיישרת את השמלה) הוא מצפה שאני אלך מכאן עצובה.
שבורה. זרוקה. נראה לו? מה הוא חושב שאני? טיפשה? אני לא סתם
יושבת פה שעה ושלוש דקות. אני מתכננת את המלחמה שלי. לצאת
חזקה. אפילו שאני לבד.
בחור:  מעניין איך קוראים לו. למישהו האחר. את מי היא אהבה
יותר בהתחלה? אותי או אותו? זה לא משנה כלום. כלום! אני לבד.
עכשיו, אחרי שנתיים היא עם מישהו אחר ואני אתכן (מדבר לטבעת
ולקופסא). לא שזה רע. אתן יודעות שאני אוהב אתכן. אבל היא
הייתה משהו מיוחד. מלאך מושלם כזה. השמש שלי. אבל היא לא כזה
מושלמת כנראה. אם היא משקרת ובוגדת כנראה שהיא סתם ירח ישן
ומרוחק. (קם וצועק) אני אוהב אותך! תתחתני איתי! אני שלך לנצח!
לנצח!!!
בת 50: אלמנה השארת אותי. אני לא מוכנה להיות אלמנה בגיל 50.
זה יוריד לי את המוניטין. מה אני אמורה לעשות עכשיו? לשבת
ולסרוג עד שהילדים יחליטו לבקר זקנה בלה כמוני? אני אוהבת
אותך! אתה לא מבין? מה חשבת כשבחרת? כשהתאבדת? אני לא יכולה
לבד. אני לא יכולה בלעדייך. באמת.  אני לא סתם אומרת כדי
שתחזור. אפילו שלא תחזור. אתה רואה שאני לא הולכת מפה. שאני
עדיין מבקרת, זוכרת ושומרת אותך. מדברת אלייך. אפילו שאני לבד
פה. מתאבלת עלייך כבר חודשיים. מסרבת להתגבר.
גבר: אז עכשיו להיות לבד. להתגבר על הכל ולהתחיל מחדש. (קם
מהספסל ומתחיל ללכת). באור הירח הזה הכל נראה כל כך קל וכל כך
קשה ביחד. אני מאחל לך שתמצאי את היין ותזכרי בי. ותחייכי.
ותדליקי לך איזה נר קטן ותיקחי את הכוסות החגיגיות ליין ותרימי
כוסית לחיים. לחיינו. לחיי מה שהיינו. לחיי הבדידות.
כולם: לחיי הבדידות.

חושך.