לפעמים אני משווה את חיי לחיי קופסא קטנה ושחורה, היא עומדת כל
היום בין עשרות קופסאות על המדף, היא קטנה ושחורה אך הן גדולות
ומפוארות...אף אחד לא רוצה את הקופסא הקטנה, הם אוהבים את הפאר
והזוהר...הם לא מבינים שהקופסא הקטנה לא רוצה להיות
שחורה...היא פשוט כך...בלי סיבה ממש...
מישהו חשב שאכפת לו...מישהו אמר שיעזור, היו לו הרבה תעודות על
הקיר והוא דיבר בביטחון :"בוא נצבע את הקופסא הקטנה בורוד, כדי
שלא תהיה בודדה". הם צבעו את הקופסא, ורגע גם היא חשבה שלא
תהיה יותר עצובה, אך גם עם הקופסא הקטנה ורודה מבחוץ, בתוכה
עדיין שחור. ליבה, נפשה וחייה שחורים ואפלים, ולאף אחד כבר לא
אכפת... כי עכשיו היא כבר ורודה.
ואם הקופסא תיפול מהמדף, לאף אחד לא יהיה אכפת, כי הקופסה
הקטנה היא רק עוד קופסה רק הפעם בגרסה ורודה , בין עשרות
קופסאות גדולות ומפוארות.