כשבאת בימים
(ויותר מהם בכאב)
נכנסנו יחד
אל פריים שחור לבן
על מרפסת ביתך,
אמנות הצילום חכתה
להבזק של חסד
למעני נטלת חיוך
כבד כאבן
והנחת אותו, בזהירות,
על פניך.
אני לקחתי
את הבהיר והשחור
אתה נותרת באפור,
על נייר של קודאק
ראיתי, לראשונה,
את מותך זוחל בינינו.
אוגוסט 2004
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.