הסיפור הזה מוקדש לנועה פישלר,
נועה, ואני אומרת את זה בלב שלם וכנה,
אני שונאת אותך.

אתם מבינים, מאז שהייתי בכיתה ז', הייתה ילדה אחת שתמיד אהבה
לגרום לי להרגיש כמו חרא. היא הייתה מקללת אותי וצוחקת עלי בכל
הזדמנות. רק המחשבה עליה הייתה גורמת לי לסיוטים בלילות, שנאתי
אותה. ממש שנאתי אותה.
בכיתה ח' הייתי מאוהבת בבחור בשם רון, הוא היה מבוגר ממני בשנה
וגם היה מאוד פופולרי בקיצור הוא לא ידע על קיומי. הזונה ידעה
שאני רוצה אותו היא קלטה אותי בהפסקות מסתכלת עליו, נמסה כשהיה
עובר לידי. רציתי נורא להגיד לו איך אני מרגישה. (תמימות של
אהבה ראשונה אתם יודעים איך זה), והוא היא כזה יפה ומתוק
ואני... מי אני בכלל? ואז הכלבה החליטה להתוודות במקומי. הצחוק
שלו מהדהד לי באוזניים עד היום.
בכיתה ט' מישהו הביא לבית ספר חומר גירוד מוזר כזה ומרח אותו
על חצי שכבת ט' המנהל נכנס לעל הכיתות למחרת והודיע לכל השכבה
שעד שלא יתפס הפושע, הטיול השנתי מבוטל, כשהוא הגיע לכיתה שלנו
השרמוטה קמה והצביעה עלי. לא היה לי משפט, ולא  ברורים, אפילו
לאסירים נותנים שיחת טלפון אחת. שום דבר, פשוט שלחו אותי הביתה
ל3 ימים. הילדה הכי פופולרית ויפה בשכבה, מלכת הכיתה, בחיים לא
תשקר. אין מצב.
עברו מאז 15 שנים, הכעס הודחק עמוק פנימה. ואני, תפסתי את עצמי
בידיים באיזה שהוא שלב, הכרתי מישהו, התחתנתי איתו ונולדה לנו
ילדה מתוקה. והנה אנחנו עכשיו בדרך חזרה מניו יורק, שם בילינו
את רוב הקיץ.
לא היה מעניין במיוחד, היינו כאן כבר כמה פעמים מטעם העבודה של
בן, אני מרגישה ממש מקומית, וכנראה שאני גם נראית ככה. כי אחרת
בוודאי לא הייתה ניגשת אלי בחורה מוכרת מאוד ברחוב ובמבטא
ישראלי כבד מאוד הייתה מבקשת שאני אכוון אותה. זיהיתי אותה
מיד, את המכשפה, ראיתי שהיא אבודה לגמרי והצעתי לה להצטרף אלי,
"אני בכיוון שלך" ניסיתי לשמור על מבטא ניו- יורקי גרוע. והיא
הסכימה "אבל רק עם את נותנת לי להזמין אותך לקפה" חייכה,
פוסטמה. נכנסנו למסעדה, ושם סיפרה לי המזדיינת בתחת על "ישראל
הרחוקה" ואני... אני המצאתי לעצמי חיים ניו יורקים מפוארים
ומלאי אושר ועושר, מאלה שרואים רק בסרטים, סתם שתקנא, הנבלה.
כשסיימנו את הקפה הצעתי שנלך למקום שאני מכירה שנראה לי שהיא
ממש תואהב "זו הפתעה" הסברתי ולקחתי אותה ביד. ברגע שיצאנו
מהרחוב הראשי תפסתי קרש גדול ודפקתי לה אותו בראש. היא עיבדה
הכרה לכמה דקות, מספיק זמן כדי שאני אוכל לאלתר חבל ולקשור
אותה חזק חזק. כשחזרה להכרה היא התחילה לצרוח באנגלית מעורבבת
עם עברית לעזרה, וקיללה אותי עד שסתמתי לה את הפה עם הגרב שלה
שבודאי הייתה מסריחה ממש, כי היא ממש התעוותה.
"עכשיו כשיש לי את התשומת לב שלך" חיכיתי שהיא תקלוט שאני
מדברת עברית "יש לי חשבון לסגור איתך, יא אילגת דוחה" היא היתה
בהלם, הוצאתי לה את הגרב מהפה "מי.. מה... מה את רוצה ממני"
היא גמגמה בזמן שאני בודקת עם האולר שלי עדיין חד, בכוונה
מפחידה אותה. הזכרתי לה בתמצות את רון, את הגרדת ועוד כמה
סצנות נבחרות מספר ההשפלות והכאב שהיא גרמה והיא כמו מטומטמת
אשכרא מתנצלת ומתחננת לרחמים. "סתמי כבר כוס עמק" צרחתי עליה
והעפתי לה כפה.
מה שקרה בהמשך אני יצנזר, כי מה שעשיתי לה, ווכן, אני לא חושבת
שאתם רוצים לדעת, במיוחד לא עם אתם אוכלים כרגע, זה פשוט יעשה
לכם רע ואני ימנע מכם. כי אכפת לי, אני באמת לא בן אדם רע.
וזהו, חזרתי למלון, התקלחתי והלכתי לישון.

לילה טוב.