מילים: ברק פלדמן
כל השאר: גל אדלר

שמלה לבנה, רגליים שחומות
שיער מפוזר, עיניים חומות
ויופי כזה לא ראיתי אף פעם
מתי עוד ייצא לי לראות

יושבת לבד ליד השולחן
סורקת כל מי שהגיע לכאן
ויש לה פנים מדהימות
היא יפה כמו שלג בים

מלצר גש אליי, בקשה קטנטנה
רואה שם את זאת בחולצה הלבנה
שאטו דה בומה בכוס נמוכה
אל תאמר לי ממי רק תגיד מתנה

היא לא מבינה, מסתכלת סביב
מחפשת סימן או עוד רמז אדיב
מחייכת אך אין לה מושג
לאיזה כיוון להגיב

והיא לא יודעת
והיא לא יודעת
ואם היא תדע אז היא לא תאמין
יש דברים שכדאי לא לומר לה
שלוקח קצת זמן להבין

שבוע אחר כך היא שוב מגיעה
מנסה לגלות מה שאז לא ידעה
מכנסיים צמודות לגופה המושלם
לגביי היא תכלית הבריאה

שאטו דה בומה ליפה שם משמאל
תכתוב על פתק קטן בכחול
את הדבר הכי יפה שראיתי
וחשבתי שראיתי הכל

היא לא מבינה, מביטה בכולם
סורקת כל גבר וכל בן אדם
מנסה לגלות מי היה כאן גם אז
מחפשת את הסוס הלבן

אולי זה האיש שיושב שם לבד
אולי זה הברמן אולי כל אחד
נבוכה אך לא מתעצבנת
ניתן לה לסבול עוד מעט

והיא לא יודעת
והיא לא יודעת
ואם היא תדע אז היא לא תאמין
יש דברים שכדאי לא לומר לה
שלוקח קצת זמן להבין

עוברים שבועות והיא פה כל שבת
אותו השולחן היא יושבת לבד
שאטו דה בומה בכוס נמוכה
וכל פעם רק פתק אחד

לפעמים היא כאן ולפעמים היא סתם
יושבת , חושבת ליד השולחן
כבר רואים שהיא קצת מתייאשת
זה אותם אנשים כל הזמן

מכתב אחרון, ילדתי התראי
הרימי ראשך כאן בגודל טבעי
אני לפנייך כל הזמן כמו תמיד
אם תרצי מאד אז תדעי

והיא מסתכלת בכל האולם
אבל גם הפעם תפסול את כולם
לא חושבת אולי זו חווה
מנסה לחפש רק אדם

והיא לא יודעת
והיא לא יודעת
ואם היא תדע אז היא לא תאמין
יש דברים שכדאי לא לומר לה
שלוקח קצת זמן להבין

והיא לא יודעת
והיא לא יודעת
ואם היא תדע אז היא לא תאמין
יש דברים שכדאי לא לומר לה
שלעולם לא תבין