האהבה הזאת שלי עומדת מבויישת ובוכה
ואצלי צינת הפרט גוברת שם בחשכה
עיניים שחודרות עמוק לתוך תהום הנשמה
כמו כבר איבדו דרכן ונקברו באדמה
מצפן הלב שבק חיים ואין כיוון או מטרה
ספינה של רפאים כנועה לרוח הקרה
הריקנות חשפה שיניים, מתכוננת לזנק
ואני בכוח משתדלת לא להתפרק
כי משהו בי כבר לא אותו דבר
משהו השתנה זה לא מכבר
הזכרונות הם כל מה שנשאר
האור שבי כבה
אין יותר שירי אהבה
אני לא זקוקה לרחמים ובטח לא ממך
שכחת שלפעמים הייתי גם האהבה שלך
השמש מזעיפה פנים והנייר ספוג דמעות
עד השנייה האחרונה עוד לא הפסקתי לקוות
כי משהו בי כבר לא אותו דבר...
צביטה קטנה בלב ושקט
וכואבת נאנקת
מבט אחד וזה ברור
קצה הדרך, סוף הסיפור |
