מור אלן / שלווה |
לשנייה ואז היא נעלמת.
דאגה בליבה חודרת,
חודרת ולנצח נשארת.
איפה זה שמשאיר בה נחת?
"איפה האחד?" היא מתייפחת.
ענייה עצובות,
לאור ירח נשקפת הבדידות.
לבדה יושבת בחדר וחושבת.
בתקווה שמחר הוא יחזור,
ותוכל סוף סוף לספר לו על הכל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|