הולכים אל חדרי ההלבשה בהם כל אחד יצא מהתחפושת ויוריד את
המסכות בצעדים איטיים מוקפים באור זרקורים לבן וחיור והבזקי
המצלמות במסדרון צר, ואז ניזכרתי ששכחתי את התיק על הבמה, אני
חוזרת לקחת את התיק והם ממשיכים.
עד שהגעתי כבר לא היה שם אף אחד...
התחלתי אוספת את הדברים שלי,מקפלת את הבגדים ומורידה את הצבעים
והמסכה מהפנים שלי.
מצאתי את עצמי יושבת באמצע חדר ההלבשה ומסביבי הכל לבן ,לבן
וקר ...עברה בי צמרמורת נוראית כשלפתע הבנתי ש..אני לבד!
לא יכולתי לעצור את העצב והדמעות, בכוח הגרמתי לעצמי לקום,
חזרתי עוד פעם אחת לבמה לראות שלא שכחתי כלום, עוד שניה אחת
להביט על האולם, להרגיש גבוהה ,בעולם אחר ,עולם משלי..ואז
נעצרתי ושוב זה עלה בי, אותה הבנה של הבדידות שעופפת אותי,
שאין שם אף אחד אני לבד!
יצאתי מהדלת האחורית והתחלתי ללכת הביתה,הסמטה היתה חשוכה,
הפנסים שהיו פזורים לאורך הדרך הבהבו לסרוגין עד שכבו לגמרי.
יללות חתולים מקפיאות דם נשמעו ברקע, (בשבילם זה נורמלי,
עבורנו זו עוד אסוסיאציה לסרט אימה ישן..ואותי כמובן זה
הפחיד)
והד עקבי נעלי המתנגשות עם האספלט הקר נשמעו באויר.
יום חורף הכל היה כל כך קר...
הבל פי הסגיר את נשימתי המואצת בעת שניסית לקצר את דרכי הביתה
על-ידי הגדלת צעדים, ותוך כדי כל המחשבות שעודני מנסה לעבד,
העצב חלחל בתוכי.
אני חולפת על מראות,זקנים יושבים על ספסלי עץ מנסים להתחמם
משמיכה רעועה שמצאו בזבל.
אור הירח נשקף על הים ואיש שאיבד את אהובתו עומד ובוהה במים
במבט חסר ,
כמה מטרים לאחר מכן אב שאיבד את ביתו ישב על ספסל עם בקבוק
שתיה חריפה בידו.
כמה ילדים מציירם גרפיטי של איזה משפט"חכם" על הקיר של הרכבת.
מדהים כמה אתה יכול ללמוד מהתבוננות ומ"תחקירי שטח" שאתה עושה
בתור שחקן שעובד על תפקיד, כל כך הרבה אנשים שדיברתי איתם, כל
כך הרבה סיפורים שיתכן כי לעולם לא הייתי מכירה ויודעת..
אני עוברת ליד הדירה של אחותי ורואה את אחייניתי מהחלון  נכנסת
למיטה והולכת לישון עם הדובי שקניתי לה ליום הולדתה השלישי.
היום היא בת שמונה והיא כלל לא יודעת מי אני.
כמה מטרים מהבית שלה יש חנות חיות, הם הביאו  גורי כלבים חדשים
שנמרחים על החלון עם עניים חומות גדולות ומתחננות לליטוף חם!
אולי מחר אני אאמץ אחד..
המזרקה... זוג אוהבים מתנשקים על השפה שם...
כמעט שכחתי,היום ט'ו באב.

אני מגיעה הביתה ,השומר מברך אותי לשלום בחיוך כובש. זה נחמד
לראות פנים שמחייכות אלייך תמיד ולא משנה מה...
אני נכנסת לדירה ,ומיצי החתולה שלי מתחכחת בי בתחינה למעט
תשומת לב-איך אפשר להגיד לא?!?!?
ואז אני נכנסת לישון, מתכרבלת לי מתחת לשמיכות..
כמה מחשבות לפני שאני נרדמת,
מחר יום חדש, ואז...אז הכל יראה באור שונה...