1

חכו לי במיטות קרות,
בחדרים ריקים,
בליקויי המאורות
ובסופות ברקים:

כשהעיניים - כבר חשכו,
כל הקיצין - כלו.
כשכל האהובים - ילכו,
כל הבתים - יפלו.

כל הכלבים - דרוסים בכביש,
כל האלים - מתים.
אוני תרשיש תביא חשיש
לארץ הפליטים,

לאלמנות הכוהנים
(אשר אינן גרושות!),
ולקדושים המעונים -
רק אזיקים ושוט.

(לאלמנות העליזות
באופרטות-שווא!)
כלבי שמירה באחוזות
שומעים אותי עכשיו

ולא נובחים - שאכנס
בשקט, יחפה,
בעריסה אניח נס:
לרוח וסופה,

לכל צרה שלא תבוא,
לכל שנה שחונה,
לאב עייף שבשובו
ישכב ללא שינה,

לאם תשושה שתתיאש,
לבוקר בלי כריך,
לעץ רטוב שאין בו אש,
אלא עשן סמיך!

לאדונים, לעבדים,
לבהמות-משא -
אשים נסים, אשים שדים,
רוחות בעריסה!

מעודף אהבה בלב,
מעודף חום בראש
אשלח לכם שדון שליו
בגודל של פרעוש

שיחולל לכם נסים,
יפליא בנפלאות:
מגע לשון, דגדוג ריסים,
דמעות שנבלעות -

וגל של חום - על ראשיכם!
ואהבת-אמת!
ואם כל זה לא מנחם  -
זה לפחות לוהט.

זכרו את שפע מתנותיי,
את אוניית תרשיש,
את ליטופי אצבעותיי,
את ה"אני מרגיש...",

את חום לבי הצבעוני:
אדום, כתום, ורוד,
את הקולות שבגרוני,
בקשו ממני - עוד.



2

כשכל האהובים ילכו,
כל הבתים, וכו', וכו' -

אני אבוא לכל מקום,
נישאת על גב גלי החום,
כמו על גבו של האווז.
כאן ועכשיו ושם ואז -
יהיו אחד, ולא אדע
לראות אבק או חלודה,
לא מרחקים על המפה
ולא כתמים על הספה.

ומה אני יודעת על
חוכמת הזן, טובת הכלל,
מחיר הלחם, הטעות,
מחיר השפל, הגאות.

ורק דבר אחד אדע:
אני - אוהבת מלידה.

אין לי דבר מלבד גופי,
והשירים אשר בפי,
וגל החום שלי. גלגל
אמיץ-שיניים סב מעל
הבטן, בין צלעות דקות,
פיסות הבד ההדוקות,
ולא צפוף לו בתוכי.

כולם ילכו - את לא תלכי,
הכל יקרוס - את תעמדי:
יד בידי, יד לידי -
בראש ההר המידרדר -
אל תוך הגשר הבוער -
האחרון, העשירי -
את, אהבה, תישארי.