הייתי באוטובוס מלא אנשים.
כולם ישנים.
גם אני כמעט נרדמתי.
פתאום ראיתי אור,
מבעד לעיניים העצומות.
ראיתי אור מתקרב לעברי.
אור שבא אליי.
וניסיתי לישון אבל לא יכולתי להתעלם.
כי פתאום ליטפת אותי.
ראיתי שהאור הוא גם עליי.
העברת לי את האור.
כולם ישנו, לא שמו לב.
וכשפקחתי את עיניי,
ראיתי אותך.
לא ידעתי מה לעשות.
צחקתי, בכיתי, צעקתי...
צעקתי- "נגע בי מלאך! מלאך משמיים...
מלאך אמיתי!!!"
וכולם הסתכלו, התעוררו.
הביטו בי מבטים ארוכים
בלי מלים...
ואז מישהו קם ואמר:
"הוא נגע בה! עכשיו גם היא מלאך!"
ואז הבטת בי במבט מחייך.
הלבשת לי את הכנפיים וההילה.
צעדנו יחד לשער גן עדן.
וכולם שם הביטו בי, כל המלאכים.
לא האמינו שזה הגיוני.
אמרו לי שאני ברת מזל...
לא הבנתי.
"מה לא הבנת?!" שאל אותי אחד מהם.
את מחזיקה את ידו של מלאך,
של המלאך עם ידי הזהב.
חייכתי, חייכת.
לחשתי לך- "אתה המלאך עם ידי הזהב?"
אמרת שכן.
וכשהסתובבת צעקתי- "מלאך... אל תשכח!..."
ונעלמת.
לא הספקתי להגיד לך תודה,
לא הספקתי להגיד את כל מה שדרשת.
אז תודה מלאך,
על הכל.
פשוט תודה!
תודה, שי... באמת שתודה על הכל!... אין כמוך!!!
19.8.2004 |