זה לא פשוט להיות אני.  אנשים די שונאים אותי.  כנראה בגלל
התחום שבו אני עובדת - תחום צמצום משאבי אנוש.
לכל אחד יש עבודה.  וגם העבודה שלי היא בדיוק כמו כל העבודות
בעולם - השכר גרוע, תנאי עבודה מזוויעים... אפילו משרד משלי
אין לי!  ולמרות טבעה של העבודה שלי, אני חושבת שאני מבצעת
אותה לא רע ויש בי יותר הגינות מרוב עורכי הדין ופקידי
מס-ההכנסה.
אני קמה לי כל בוקר, שותה קפה שחור שניים סוכר, מצחצחת שיניים,
מוציאה את הפודל לטיול אוכלת ארוחת בוקר מהירה, לובשת גלימה,
לוקחת את החרמש והולכת לעבודה.  אוי החרמש הזה... סתם גוש מתכת
כבד שהבוס מכריח אותי לסחוב איתי בשביל האימאג' - אחרי הכל
מלאכית מוות זו מלאכית מוות.
העבודה שלי חד-גונית בטירוף.  זה לא נכון מה שאומרים, שאני זו
הבוחרת את הקורבנות שלי.  שטויות במיץ.  כל בוקר אני מקבלת
רשימה מהבוס ויוצאת למשימה.  אף אחד לא רוצה למות אבל אני, אין
לי ברירה, אפילו הפסקות אוכל אין לי.  חשבתי לפנות להסתדרות
העובדים, להגיד שמנצלים אותי אבל מי יקשיב?  ביורוקרטיה
מסריחה.
ולמרות החד-גוניות, יש את הקטעים שעושים לי את היום, לפעמים.
לדוגמא פגשתי איזה משורר אחד אומלל.  ילד מסכן.  הורים
מתעללים, חברה כלבה אנוכית, חברים זונות... ניסה להתאבד איזה
5-6 פעמים עד שיום אחד נמאס לנו להיפגש בשעות העבודה והוא
הזמין אותי לקפה אחרי שסיימתי.  ככה, אני והוא, בלי החרמש
והגלימה.  חיבבתי אותו נורא, והוא נראה לי חיבב אותי והפסיק
לנסות להתאבד.  היינו נפגשים כל יום, אחרי העבודה, מדברים
שותים קפה שחור שניים סוכר עד שיום אחד, הבוס החליט שזה מפריע
לי לעבודה והעניק לבחורצ'יק סרטן מוח.  יום אחד הופעתי לו
בשעות העבודה, והוא קיבל את זה בהבנה.  אבל איבדנו קשר אחרי
שהוא מונה לסגן משנה שני למ"מ המלאך לאהבות נכזבות.
לפעמים אני חוטפת דיכאון מהעבודה שלי.  רוב האנשים שאתם יוצא
לי לעבוד הם חסרי דופק, וזה טיפה מגביל לי את האפשרויות לחיי
חברה.  לפעמים אני אומרת לעצמי, עזבי אותך שטויות, לכי תקימי
חברת סטארט-אפ, תהיה רופאה אולי (ככה בשביל האירוניה), תמצי את
הכישורים שלך.  אבל אז אני חושבת, מאיפה ימצאו לי מחליף? ועד
שימצאו, וואי וואי מה ילך פה, התפוצצות אוכלוסין מסריחה ואנשים
אשכרה יתחילו להתגעגע.
אז מה לעשות, חייבים לעבוד, צריך לפרנס את הפודל, ודגי הזהב.
אז הנה היום ברשימה יש לי איזה מלך עם סרטן. נפלא.  ורוקר אחד
עם מנת יתר. מעולה.  הזמן קצר והמלאכה מרובה אז ד"ש למשפחה,
מחכה להזדמנות לעבוד אתכם חברים.  הייתם אחלה.