[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ג. ש. מלמד
/
התאומים

רמי וגדי היו תאומים זהים, הם נולדו טרם זמנם. הם נולדו כל כך
זהים, עד שאף אחד לא היה מצליח להבדיל ביניהם, אפילו לא
ההורים. שניהם היו גבוהים, גבוהים מאוד,  ממש אבל ממש גבוהים,
הם הסתכלו על כולם מלמעלה ומה שמשתמע מזה הוא שהם גם שיחקו
כדורסל, כמובן שבאותה קבוצה. המספרים שלהם היו ממש דומים, והם
היו מפוררים אותם מהחולצות כדי לנסות לבלבל את ההגנה של הקבוצה
היריבה. בהתחלה זה עבד, אבל אחרי כמה זמן השופטים כבר הצליחו
לשים לב והורו להם ללבוש חולצות תקניות שלמות בלי מספרים
מגורדים.

הם תמיד היו ביחד, אחד ליד השני. בהתחלה כשהם רק נולדו הם היו
רבים כל הזמן, בכל זאת להיות תאומים זה לא קל לילד, וזה שאבא
קורא לך כל הזמן לא בשם שלך זה יכול להיות די מתסכל לילד קטן.
אבל ככל שגדלו הם רבו פחות והחלו ללמוד כיצד לנצל את החבר
המופלא הזה, האח שדומה לך כמו שתי טיפות מים. הם הפכו להיות
החברים הכי טובים, שיתפו אחד את השני בהכל, וכשהם הרגישו קצת
שובבים הם עבדו על אנשים ברחוב.

זה היה די מצחיק לראות אותם ברחוב עומדים במרחק של איזה חמש
מאות מטר אחד מהשני, ואז כשמישהו היה עובר ברחוב בהתחלה גדי
היה ניגש אליו ושואל אותו מה השעה, ואז רמי היה ניגש אליו
ושואל אותו מה השעה. אני לא צריך לספר לכם איך זה שיגע את
האנשים, רק לראות את הפרצופים הפעורים כל פעם מחדש היה פשוט
שווה את זה.

כשהם גדלו לשניהם היו חברות, לא דומות ממש, אבל שתיהן היו די
חמודות. הם היו יוצאים ברביעיה ביחד, אבל בגלל שהחברות הכירו
את רמי וגדי הן החליטו להחתים אותם על חוזה בעל פה שעל החברות
לא צוחקים ולא עובדים. הם מצידם עמדו בהסכם, מפחד ולא מרצון.

גדי ורמי היו ממש מקובלים, כולם הכירו אותם והם הכירו את כולם,
לא היה מישהו שאמר מילה רעה על אחד מהם. הם אהבו לעשות שיחות
נפש ולייעץ, והרבה ילדים באו אליהם בשביל לדבר ולקבל עזרה.
אפשר להגיד שהם פשוט הכילו עולם ומלואו, מיליוני פיסות של
אנשים, המון רגשות, המון טוב, המון רע, המון מהכל- וכל זה
בתוכם, בתוך התאומים.

כמובן שהם התגייסו ביחד ולאותה יחידה קרבית, ומין הסתם, למרות
שמין זה לא סתם, הם שירתו באותו בסיס ליד עזה, וגם שם אהבו
אותם כולם והיו מסתכלים עליהם לא פעם מלמטה, בהערצה.

זה כבר היה מצב אבסורדי, כי רמי וגדי כבר הכילו בתוכם כל כך
הרבה פיסות של אנשים, וכל כך הרבה אנשים הכירו אותם, ולמרות
שזה נראה לא הגיוני, הם מצידם זכרו את כולם.

באחד עשר בספטמבר זה קרה, התאומים נפלו, בדו"ח היה כתוב שזה
היה מחדל בטחוני, היו המון התרעות על פיגועים בגזרה ואפילו
התרעות ממוקדות לבסיס בו הם שירתו. עוד נאמר כי הש.ג. שנהרג גם
הוא כשל במשימתו וקפא במקומו מרוב פחד. המחבלים הרגו אותו וירו
בגדי ורמי בשנתם, עולמם של כל כך הרבה אנשים חרב.

עכשיו בואו תנסו לדמיין, כי רמי וגדי הם בניינים, גבוהים,
מכילים המון קומות והמון אנשים, והם נפלו וזה כואב יותר, לא?
או שאולי תחזרו לסיפור ותדמיינו את רמי וגדי, שהכילו את כל
אותם רגשות וכל אותם זכרונות וכל אותם אנשים שבוכים עליהם. וזה
כואב גם כן, לא?

אפשר למדוד הרבה דברים, אפשר לכמת מדדים, אפשר אפילו למדוד את
גובהם של גדי ורמי. אבל כאב, כאב הוא משהו שאפילו עד עכשיו אני
לא מבין.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שקר החן הבל
הכושי, ואני
יכול ללכת...






פיני גרשון,
שרוף על מכבי
ת"א.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/10/04 20:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג. ש. מלמד

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה