מאתמול היא בארון. היא לא הייתה שייכת לארון. מהרגע הראשון
שהכרתי אותה, היא היתה מחוץ לארון. היא אהבה את זה ככה, ויותר
חשוב -  אני אהבתי אותה. למעשה, ידעתי שאם היא הייתה בארון
כשהכרנו, כלום לא היה קורה בינינו.

היא הייתה יפה, חכמה, נחמדה. וכל שאר הדברים שהיא הייתה. והיא
לא התביישה באהבות שלה, ובצרכים שלה, ובהעדפות שלה. היא לא
התביישה בבחירות שלה, וברצונות שלה, ובדחפים שלה.

היא הייתה מחוץ לארון. כל כך מחוץ לו, שהיא אפילו לא הייתה
מודעת לקיומו. כמובן ששמעה על אנשים שנמצאים בו... אבל לא שמעה
על כאלה שיוצאים ממנו. היא הכירה רק את אלה שבחוץ.

אהבתי אותה. לא למרות מה (מי) שהיא הייתה, אלא בגלל זה.
וידענו שנהיה ביחד תמיד. וששום דבר לא יפריד בינינו.

אבל נפרדנו... ועוד איך נפרדנו.
בפיצוץ בתחנה נפצעו קשה שלושה אנשים.
והיא בארון.