כמו הלכת בלא שוב
כמו נפל  כוכב עצוב
ראש פונה מעלה לשמים
והדמעות שזולגות נופלות אט אט אפים
כמו תופס לראשונה אצבעותינו, העולל
כמו פורש כנפיו גוזל
כמו להריח פרח לראשונה
כמו ראית אותו ולבך הולם בחוזקה
כמו נוזל הדם מחתך ראשון
כמו הרגשת אובדן ויגון
כמו ראית פרח נובל
כמו הרגשת שגופך קמל
כמו רצית שיגיע רק החושך
כמו הבוקר מכריח באור לבטוח
כמו טיפת גשם המתנפצת לאלפי רסיסים על כף ידך
כמו פרץ רוח הסוגר עפעפיך ומבדר שיערך
כמו האדם החושב ללא סוף שנותנים לו זמן
כמו החלומות שנשארים שם ולא כאן
כמו ניצוץ שכבוי בך מחכה שיוצת
כמו  - את.