אמא שלי היא אמא טובה, דואגת ואוהבת.
כאשר אני חולה היא יושבת ליד מיטתי וקוראת לי סיפור על נסיך
ונסיכה ועל ממלכה רחוקה.
אמא גם מספרת שכשהיא הייתה קטנה גם היא חשבה על האביר על הסוס
הלבן ושהיא עדיין מחכה לו, כמוני.
כשהייתי בת שש אמא באה איתי יד ביד לכיתה א' ביום הראשון, היא
נתנה לי נשיקה קטנה על הלחי ואמרה לי מזל-טוב ובהצלחה. באותו
יום כשחזרתי הביתה היא הכינה עוגה והיו גם כמה בלונים, ''אחרי
הכל לא כל יום הילדה שלי בת שש'' אמרה. אני לעולם לא אשכח את
המתנה הראשונה שלי מאמא, אמא קנתה לי ספר, לא סתם ספר אלא ספר
על נסיך ונסיכה מממלכה רחוקה. הנסיכה גם חיכתה לאבירה ומצאה
אותו.
לא כמוני.
אני עדיין מחכה, אמא אומרת לי שזה לא בריא שילדה בגילי תחכה
לאביר אך אני יודעת כי גם אמא מחכה לו.
אמא לפעמים מוצאת הרבה אבירים, אך לא כולם רוכבים על סוס לבן,
לפעמים הסוס שלהם הוא אפילו שחור.
אבל אמא אומרת שצריך להמשיך לחכות אבל באותו הזמן גם להמשיך
הלאה.
אני לא הבנתי את זה, כיצד אפשר לחכות ובאותו הזמן להמשיך הלאה.
החלטתי שאני צריכה להחליט, אבל איך, איך אני אחליט אם לחכות לו
או לא.
בשנה שעברה אמא מצאה את האביר שלה.
זה קרה כשהייתי בת תשע, אמא באה לקחת אותי כרגיל מבית-הספר
ואמרה לי שיש לה הפתעה, הפתעה בשבילי.
זה היה אביר, האביר של אמא.
האביר של אמא היה גבוה עם שיער שחור כמו שלי, הוא היה קצת נבוך
ולא ידע מה לומר. עד שהוא הציג את עצמו: "שלום, לי קוראים ג'קי
ואני האביר על הסוס הלבן של אמא". ג'קי היה מאוד נבוך והסמיק
קצת, ואני, שלא ידעתי איך להגיב, צחקתי ואמרתי שאני הנסיכה
הקטנה של אמא וקוראים לי אילת. אמא הייתה שמחה ואמרה לי שג'קי
הוא האביר שנעלם כדי למצוא מטמון חשוב ושהוא חזר אחרי כתשע
שנים.
הזמן עובר וככל שהזמן עובר אני רואה למה ג'קי הוא האביר של
אמא, אמא תמיד מסמיקה כאשר הוא פונה אליה ואומר: "אבל ויקי, גם
אילת וגם אני רוצים", אני צוחקת ואמא מסמיקה.
אני יודעת שג'קי נחמד אבל הוא לא האביר שלי.
האביר שלי על הסוס הלבן יבוא וייקח אותי למסע מופלא בממלכה
הקסומה, הוא יגן עלי ויאהב אותי.
ג'קי הוא האביר של אמא, אבל מי הוא האביר שלי?