לשנוא אותי

תפתח בי דלתות של כאב מנופץ,
חוויה שבורה בערבון מוגבל של אהבה.
תכאב אותי בשיניים, בציפורניים ובכל אשר תוכל לתת.
תחפור בי הריסות, תחרב את עירי ותשבור את מעיין הביטחון שלי.
תן לי טעם חמוץ-מתוק של סריטה,
כל כך כל כך עמוקה.
תגרום לי לצעוק, לבכות, לחפור את בשרי בציפורניי האבלות.
הנח לי להרוג את עצמי ואל תתפלל שאחדל, אל תבקש ממני להפסיק.
תתקוף אותי, תדכא אותי, תדרוך עליי ותעיר בי צריבות צורמות,
כשברקע שירי אהבה פשוטים.
תן לי לאהוב אותך,
לשנוא אותך
לשנוא אותי.

מילים יפות

אם זה מה שרצית, הכל שלך.
ליבי, גופי ושלוות הנפש שלי.
כנס, הדלת פתוחה.
לא, אין צורך שתדפוק.
הרי דיירי ביתי נסו מפניך.

כנס, תחלוץ נעליים שיהיה לך טוב.
חמם עצמותיך החלשות אל מול תנורי,
אמור לי מילים יפות.
תחבק, חבק כל עוד הינך שוקט
אל מול נהרותיי העמוקים, החבויים.

שכשך בהם ידיך, רחץ את הלכלוך,
ואז תבוא אליי נקי, ותגיד לי שאתה
אוהב אותי

נטישה

ידיך, אשר נגעו בי ברכות מבורכת
העירו את השדים המקוללים שבי.
שפתיך, שגמעו את שפתיי בתשוקה חובקת
שפכו את מאגר הזיכרון שלי על רצפת החדר,
הציבו אותי אל מול הבלאגן שלי.
ליבך, הדופק אל מול חזי
דובב את דמיוני ויצר בי פחדים מאוסים,
פחדים סדוקים,

-של נטישה-