[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נס סלונים
/
מסתבנים

הדמויות לפי סדר הופעתן:

חי-  כבן 30. נראה צעיר מכפי גילו. מטופח ביותר.

גיא-  בסוף שנות השלושים שלו. יפה להפליא.

זוהר-  בסוף שנות השלושים שלה. מטופחת מדיי לכן נראית מבוגרת.

חיננית- בסוף שנות השלושים שלה. נאה אך מוזנחת. שמנמנה.

שגיא-  בתחילת שנות העשרים שלו. בחור מאוד נאה ומושך.

מנחם-  בסוף שנות החמישים שלו. שמנמן, מקריח אך מטופח.

יריב-  בסוף שנות העשרים שלו. מוזנח, רזה מאוד ובעל שיער
ארוך.

מלכה-  כבת 60. מאופרת בכבדות. שיערה צבוע אדום.

אור-  בסוף שנות השלושים שלה. נראית צעירה מכפי גילה. גבוהה
ורזה.

המקום:   תל אביב סיטי.

הזמן: העתיד הקרוב.

מערכה1
תמונה1
(חושך. נשמע קול קריאה "שח" ואחריו האור עולה על הבמה בבת אחת.
סלון מעוצב בקפידה בביתו של חי. על השולחן מונח משחק השחמט. חי
וגיא יושבים זה מול זה.
חי בתחתוני בוקסר וגופיה לבנה וגיא בחולצה מכופתרת ומכנס בד.)
חי: המלכה שלך חיה רעה שאין לה אלוהים.
גיא: היא קטלנית והיא רק מחכה למהלך הבא שלך...
חי: רגע... רגע... שנייה, ok?... היא מפחידה אותי הכלבה
הזאת...
גיא: היא נושפת בעורפך.
חי: נושפת? דם יורד לי מהעורף מהציפורניים שלה...
גיא: טוב, אין ספק שאתה הולך להפסיד כאן.
חי: אולי תסתום. תן לי רגע להתרכז...
גיא: בכל מקרה אתה אבוד מולה.
חי: גיא, די! (פאוזה קצרה) נראה לי ש... (מרים את ה"מלך" שלו)
למלך שלי יש יתרון בולט אם הוא רק יזוז...
גיא: כן?
חי: לכאן. (מניח את ה"מלך" שלו) מה תגיד?
גיא: אני אגיד... (תוקע עם ה"מלכה" שלו את ה"מלך" של חי)
שזיינתי אותך.
חי: לא...
גיא: כן! שחמט!
חי: בן זונה...
גיא: אמרתי לך שאין לך סיכוי על המלכה שלי.
חי: אני מצטער על היום שהסכמתי שתלמד אותי לשחק את הזוועה
הזאת.
גיא: תפסיק, אתה מת על זה...
חי: בא לי למות מזה אם כבר... (פניו נחמצות)
גיא: נו מה אתה רוצה?
חי: אתה יודע טוב מאוד מה אני רוצה... (קם וניגש לכיוון
היציאה) אתה רוצה קפה?
גיא: נו חי, מה הקטע עכשיו? לא יפה...
חי: איזה קטע? מה לא יפה? קפה?
גיא: שיהיה קפה... מה, התעצבנת מהמשחק?
חי: לא התעצבנתי מהמשחק.  (יוצא מהחדר)  
גיא: (מוציא פלאפון מהכיס ומתקשר) מה קורה?... מישהו חיפש
אותי?... טוב אז את נועלת?...  
       בסדר... בסדר... טוב, שולה... ביי.
(חי חוזר לחדר לקראת סוף השיחה של גיא. בידיו שתי כוסות קפה.
הוא מניח כוס אחת על השולחן, נשאר עם הכוס השנייה ביד מתיישב
ושותק.)
גיא: טוב, מה?
חי: תשתה את הרעל שלך.
גיא: ממתי אתה מתעצבן ככה כשאתה מפסיד?
חי: זה לא מעצבן אותי, אני רגיל להפסיד.
גיא: אז מה אתה ככה לא נחמד? מה עניינים?
חי: זה כלום. כלום. תניח לזה. אתה רעב? אכלת כבר?
גיא: מה, זה לא עוד פעם שאתה נתקף בכל מיני...
חי: (קוטע אותו) די, גיא. תרד ממני. ממש לא בא להיכנס לזה
שוב.
גיא: אתה בטוח?
חי: כן. (פאוזה קצרה) אכלת כבר?
גיא: אני לא רעב.
חי: (קם אליו) די, ממי. (נושק לו נשיקה קטנה על הלחי) בוא לא
נריב.
גיא: אני לא רב איתך. אתה התחלת לעשות לי רגשי...
חי: אז הנה הפסקתי. תגיד... אתה עוד חוזר לעבודה מכאן?
גיא: יש לי דד ליין ביום שישי אז אני אהיה תקוע שם כל הלילה.
חי: מה, הפרסומת לאטבי כביסה של המעצב הזה?
גיא: אהרון. הוא מטריף לי את השכל. משחק עם האטבים על הסט
כאילו החתיכות מתכת האלו היו דוגמניות על.
חי: טוב, זאת בכל זאת היצירה שלו...
גיא: לזה אתה קורה יצירה?
חי: הם יצירה באותה מידה שאני בטוח שהפרסומת שתעשה עליהן תהיה
יצירת מופת.
גיא: איזה מזל שיש לי מעריץ עיוור ואובייקטיבי כמוך.
חי: מה היית עושה בלעדי?
גיא: ביד, אם לא הייתי מוצא משהו יותר טוב.
חי: מגעיל.
גיא: דביל. (הם מתנשקים ארוכות ואז מביטים זה בזה בעיניים
ושותקים)
חי: איך אני אוהב אותך.
גיא: איך?
חי: לא יודע.
גיא: כשתדע תגיד לי.
חי: תסתכל עלינו.
גיא: מה?
חי: "לשבת שם רגע שני בני אדם ולטפס למעלה - צעד צעד... אחר כך
אפשר לכתוב על זה סימפוניה משגעת..."
גיא: עוד פעם אתה מצטט לי שירים של עופרה חזה?
חי: לא, מפגר. זה ריקי גל שרה.
גיא: וזה עושה את זה יותר טוב?
חי: זה בכלל שיר שתרצה אתר כתבה.
גיא: מי??
חי: תרצה אתר. היא מתה. הייתה משוררת נהדרת.
גיא: נו אם אתה אומר...
חי: היא הייתה הבת של נתן אלתרמן.
גיא: טוב, אלתרמן על הזין שלי עכשיו. אני חרמן. בוא למיטה.
(הם מתחילים להתנשק שוב בזמן שהאור יורד עליהם באיטיות.)

תמונה 2
(קול דיאלוג בספרדית בוקע. האור עולה בבת אחת. סלון ביתה של
זוהר. עיצוב יאפי להחריד. זוהר וחיננית יושבות אחת לצד השנייה
על הספה. הקהל הוא הטלוויזיה שלהן. הן מעבירות אחת בין השנייה
קרטון גלידה תוך צפייה אדוקה. ברקע ממשיך הפסקול של טלנובלה
ספרדית בדיאלוג דרמטי במיוחד בין גבר ואישה. זוהר וחיננית
נראות מתלהבות ונחרדות מהסדרה בו זמנית. זוהר לובשת חצאית
מחשופית ונעלי בית פרוותיות, חיננית בטרנינג וטי שרט אפורים.
לפתע נשמעות צרחות בפסקול. שתיהן לובשות פרצוף מזועזע. שיר
ספרדי מתחיל להתנגן ברקע וזוהר מנמיכה עם השלט את
הטלוויזיה/קהל.)    
זוהר: בא לי למות. (לוקחת לחיננית את הגלידה מהיד וחופרת בה עם
הכפית שלה)
חיננית: אני מה זה בשוק שככה הוא עשה לה.
זוהר: לא (מדברת עם גלידה בפה) נראה לך שבגלל זה.
חיננית: אז בגלל מה?
זוהר: מהבושה!
חיננית: מה את מדברת? עזבי בושה. אני מה זה מרחמת על המסכנה
שעכשיו היא ככה..
זוהר: חיננית, את לא איתי.
חיננית: (בשלה) מה, לבד בלי אגורה ועם ילד מפגר על הראש.
זוהר: (מוסרת לה את הגלידה) חיננית, אני מדברת על הבושה שלי.
ממש לא מעניינת אותי המסכנה והילד המפגר שלה, אבל אני... את
יודעת שזה מה שיקרה לי בסוף.
חיננית: אוי, נכון. בחיי שלא חשבתי על זה.
זוהר: ולחשוב שפעם עוד היה לי סוג של סקס אפיל, סוג של
גלאמור...
חיננית: יו זוהר, אני מה זה מצטערת בשבילך.
זוהר: אני לא מאמינה שזה מה שקיבלתי בסוף. (מדליקה סיגריה)
חיננית: עזבי אותך, זה מה זה לא חשוב. זה רק תפקיד.
זוהר: רק תפקיד?! רק תפקיד?! זה היה אמור להיות קרש הקפיצה
האמיתי שלי. הפריצה האמיתית שלי ללב הקהל הישראלי.
חיננית: קחי, קחי קצת גלידה. (מגישה לה)
זוהר: לא רוצה גלידה!
חיננית: תירגעי, ממי. (ממשיכה לנבור בקרטון)
זוהר: בהתחלה זה ממש נצץ כמו הבטחה אבל עכשיו...
חיננית: (עם גלידה בפה) אני מה זה מצטערת...
זוהר: את מי מעניינת המסכנה? את מי? את עקרות הבית טובות הלב
ומלאות החזה והחמלה, את מי? אני הייתי בטוחה שבסוף אני מתחתנת
עם המיליונר ואני נהיית ריצ' ביצ'. אני הייתי אמורה להיות ריצ'
ביצ'! לי הובטח משהו אחר לגמרי. זה לא מה שהיו אמורים לכתוב
בשבילי. למה הייתי צריכה להקשיב לסוכן שלי בכלל. הרי כשהוא אמר
לי שזאת אופרת סבון אני כמעט התפחלצתי. המניק הקטן שכנע אותי
שזה הפוש הכי גדול היום ושכל השחקנים הכי נחשבים בארץ עושים את
הזבל הזה. ואז כשהבנתי שזה הולך לרוץ כל יום ושזה התפקיד המשני
הראשי, מה יכולתי לעשות...
חיננית: (מגישה לה את הגלידה) אהה?
זוהר: (מעיפה את הגלידה ממנה) לא!
חיננית: אבל זה גם כסף. אל תשכחי שזה גם מה זה כסף טוב.
זוהר: אז נכון, הכסף מנצח בקרב מול האומנות כרגיל והסכמתי לקחת
את התפקיד. רק אחר כך התברר לי שהסדרה הזאת מבוססת על הסבונייה
הספרדית הזאת המחליאה. למה צריך להפיק בכלל סדרה מועתקת אחד
לאחד מסדרה בשפה אחרת? למה? על אחת כמה וכמה אם היא כזאת
גרועה, אבל גם אם מדובר בסדרה מעולה. את שמעת שמישהו עשה פעם
את הגרסא הישראלית אחד לאחד של סקס והעיר הגדולה? (חיננית
מנידה את ראשה לשלילה) מה הלאה? מה הלאה, אני שואלת אותך,
יתחילו להעתיק סרטים לעברית? יפיקו את מנהטן של וודי אלן
"הגרסא הישראלית?" "הכול אודות אימא" בעברית? אם אומנות המשחק
היא אומנות החיקוי, במקרה הזה זה כבר לחקות את אומנות החיקוי
של מישהו אחר.
חיננית: איבדתי אותך. (מסיימת את הגלידה)
זוהר: (נאנחת) לא משנה. את יודעת, אם הכול כבר הייתי מוכנה
להשלים כי אני מחכה לקרש הקפיצה הזה כל כך הרבה שנים אבל עם
להיות 'המסכנה'... זה כבר יותר מדי בשבילי אני התחלתי מאפס. את
זוכרת איך התעללו בי בפרקים הראשונים, אבל אני טיפסתי
למעלה-צעד צעד. אני כיוונתי לפסגה ואני הייתי אמורה להשיג את
המיליונר. הבטיחו לי שעד פרק 50 אני אהיה כבר ריצ' ביצ'. אז
מילא שראינו בספרדית שבוע שעבר שהמיליונר מת ולא משאיר לי
כלום, אבל עכשיו זה... מה אני יעשה עם ילד מפגר? ואת מי? את מי
לעזאזל מעניינת המסכנה עם הילד המפגר? מכאן המצב רק הולך
להידרדר, הרי עם המזל שלי גם המפגר בטח ימות לי ובסוף אני אשאר
לבד לגמרי ואהיה עוד יותר מסכנה. איך נהרסה לי הקריירה.
חיננית: די, זוהר, את מגזימה. זה עדיין תפקיד ראשי.
זוהר: תפקיד משנה ראשי.
חיננית: עדיין...
זוהר: באופרת סבון, שזה החלטורה הכי נמוכה שיש במקצוע שלי.
חיננית: רואים אותך בטלוויזיה כמעט כל יום.
זוהר: ("מיישרת את נוצותיה") טוב, זה לא הדבר הכי גרוע שיכול
היה לקרות.
חיננית: יכלו להרוג אותך.
זוהר: לא. זה אני יודעת. אני חיה עד הפרק האחרון.
חיננית: ואין לך מושג מה יקרה לה... לך... אני מה זה דואגת.
זוהר: תירגעי. אני אספר לך כשאני אדע אלא אם כן הספרדרדית הזאת
תקדים אותי.
חיננית: אני מקווה שהילד לא ימות לה כמו שאמרת...
זוהר: (קוטעת) טוב, זה לא מעניין. תגידי... מה חדש איתך?
חיננית: כלום. הכול אותו דבר. שום דבר מיוחד.
זוהר: אבל הכול בסדר? אחותי הגדולה מאושרת?
חיננית: כן, מה זה טוב לי. יש לי עוזרת חדשה בגן מה זה מקסימה.
עובדת עם הילדים שיגעון. ושם-טוב סגר שלשום ביטוח מנהלים לשתי
ציפורים במכה אחת והכל מה זה טוב.
זוהר: אני מה זה שמחה בשבילך.
חיננית: ואיך אתם?
זוהר: (מתחילה לסדר את השולחן) אנחנו יופי.
חיננית: מתי כבר נראה את הילד שלך בגן שלי?
זוהר: אני חושבת שהוא צריך להיוולד קודם בשביל זה...
חיננית: נו, מה? עוד לא הצלחת לשכנע אותו אחרי שש שנים ביחד?
זוהר: די, בואי לא ניכנס לזה, ok?
חיננית: אז תפסיקי לקחת גלולות ואל תספרי לו...
זוהר: נו באמת. בוא נפסיק עם זה.
חיננית: (בשלה) תגידי לו אחר כך שהתבלבלת בימים של ה...
זוהר: (קוטעת) חיננית, אני רצינית. אני לא רוצה לדבר על זה.
חיננית: בסדר, בסדר. אני רק מה זה לא מבינה אותך, שש שנים.
זוהר: את רוצה לנסות לשכנע אותו בעצמך?
חיננית: טוב, סליחה. אני לא אמרתי כלום. (פאוזה קצרה) הוא צריך
לחזור?
זוהר: לא. הוא בצילומים אל תוך הלילה.
חיננית: אני מה זה מקנאה בך שאת ככה לא קנאית לו בכלל.
זוהר: אני מאמינה בחופש.
חיננית: אני מה זה הייתי מתחרפנת אם שם-טוב היה מתעסק במשהו
שקשור לדוגמניות.
זוהר: הדוגמניות לא מדאיגות אותי בכלל.
חיננית: אני לא רוצה להישמע חוצפנית, אבל מאיפה לך הביטחון
שהוא לא יתפתה לאיזו פצצת על עם תעריפים לדקת צילום?
זוהר: לא יודעת. אני פשוט יודעת. הוא בחיים לא יבגוד בי עם
אישה אחרת.
חיננית: אני מה זה מקנאה בך. אני מה זה קנאית. אם שם-טוב היה
רק קשור למשהו עם האות ד' של המילה דוגמנית... (צלצול פלאפון.
חיננית מוציאה מהכיס שלה את המכשיר ועונה) היי שם שם... מה
איתה? והיא אכלה? שיגעון... ואיפה הוא? שיעשה שיעורים בחשבון
יש לו שם מלא לוח הכפל... תגיד לו שאני יהרוג אותו אם הוא לא
יגמור עד
שאני אחזור... טוב... אני פה עם זוהר עוד אנחנו מה זה נהנות...
מה? מתי? אוי...איזה באסה... טוב... טוב... אז אני כבר אצא...
טוב... ביי... ביי שם שם. (היא מחזירה את הפלאפון לכיס וקמה)
ממי, אני מה זה מצטערת, אבל אני חייבת לעוף. הוא חייב לחזור
למשרד עוד רגע לאיזה דג שמן ואני חייבת...
זוהר: (קוטעת) איך את יודעת שזה דג שמן ולא דגיגה רזה עם ציצים
גדולים?
חיננית: (קופאת במקום) למה? את שמעת משהו? את יודעת משהו?
זוהר: (פורצת בצחוק) תראי אותך, יא קנאית היסטרית. תני קצת
אמון בשמו הטוב של שם-טוב.
חיננית: (פורצת בצחוק היסטרי) יו איך הפחדת אותי. נראית כאילו
את יודעת כבר איזה משהו. את מה זה שחקנית טובה, זוהר.
זוהר: מה זה שחקנית טובה?
(האור יורד בבת אחת)

תמונה 3
(אור עולה בפייד איטי על חדר שינה. תאורה נמוכה מאוד. על המיטה
ישנה זוהר. גבר נכנס מאחור. בקושי רואים אותו. הוא מתחיל
להתפשט בשקט. זוהר מתעוררת.)
זוהר: נזכרת לחזור או ששכחת איפה אתה גר?
קול גבר: (בלחש) ששש... תמשיכי לישון.
זוהר: אני לא ישנה. יש לי סיוטים. תדליק את האור.
קול גבר: (עדיין בלחש) את בטוחה שאת לא רוצה לחזור לישון?  
זוהר: מה השעה?
קול גבר: אחרי שלוש.
זוהר: כן, אני בטוחה. תדליק את האור.
(הוא מדליק את האור. מתגלה גיא. זוהר מתיישבת על המיטה. גיא
ממשיך להתפשט עד שנשאר בתחתונים לבנים. היא בוהה בגופו הערום
בעוד הוא מתארגן להיכנס למיטה.)
זוהר: איך אני אוהבת את הגוף הזה...
גיא: this old thing?
זוהר: איך היה?
גיא: הלך מהר.
זוהר: עבדתם קשה?
גיא: אני עבדתי קשה.
זוהר: במה? בלצלם דוגמנים?
גיא: אמרתי לך כבר שזאת פרסומת לאטבי כביסה.
זוהר: אהה, נכון... נכון... של המעצב הזה.
גיא: אהרון.
זוהר: ההומו.
גיא: כן.
זוהר: הוא מאוד יפה בעיני.
גיא: כן? בעיני הוא מאוד מעצבן. כל הלילה רבתי איתו.
זוהר: מכות?
גיא: רצח.
זוהר: מסכן שלי.
גיא: הוא מסכן. פוצצתי אותו.
זוהר: אתה כזה גבר, גיא. (פאוזה קצרה)
גיא: אז מה? את לא באה לישון?
זוהר: כל היום לא ראיתי אותך וכבר אתה רוצה לישון?
גיא: אני הרוג.
זוהר: אתה תמיד הרוג. אז תן לי להרוג אותך עוד קצת לפני שתמות
לגמרי.
גיא: נו די, אלילית. בואי לישון. (נכנס למיטה)
זוהר: נו, עוד קצת. אני צריכה רק קצת. אני הכי מסכנה.
גיא: מה את מסכנה עכשיו?
זוהר: בסוף יעשו אותי מסכנה, אתה תראה.
גיא: על מה את מדברת?
זוהר: בסדרה. ראיתי היום עם חיננית את הספרדרדית המקורית.
גיא: נו...
זוהר: ובסוף אני הולכת להיות מסכנה עם כלום ביד.
גיא: מה, לא ריצ' ביצ'?
זוהר: מסכנה!
גיא: עם כלום ביד?
זוהר: ילד מפגר! זה מה שיצא ממני. בלי גרוש על המנוש ועם ילד
מפגר.
גיא: את לא היית אמורה להתחתן עם המיליונר?
זוהר: אתה קולט?
גיא: את אמרת לי שיעשו אותך glamorous rich bitch...
זוהר: No glamour! No rich! No bitch!
גיא: תרגיעי. זה לא סוף העולם.
זוהר: זה לא סוף העולם בכלל, רק סוף הקריירה שלי.
גיא: נו די...
זוהר: אל תגיד לי די, גיא. אתה בכלל מבין מה זה אומר על התדמית
הציבורית שלי?
גיא: אל תתחילי עוד פעם עם התדמית שלך...
זוהר: את מי מעניינת המסכנה חוץ מאת הרחמים העצמיים שלה?
גיא: אלילית, אני ממש סחוט ואין לי כוח לרחמים העצמיים שלך
עכשיו. את שחקנית מדהימה - מסכנה או כוחנית או סתם מטורפת -
איזה תפקיד שלא תגלמי את תהיי ענקית.
זוהר: בטח. אני ענקית... זה רק התפקידים שקטנים עליי...
גיא: די, בואי תחזרי לישון. בואי, תהיי ילדה טובה.
זוהר: אני כבר לא בגיל של להיות ילדה טובה. אני בגיל שצריכה
כבר להיות לי ילדה טובה.
גיא: מה את מבלבלת בביצים עכשיו...
זוהר: טוב, טוב... אני לא יבלבל לך בביצים. אני אפילו לא אדבר
על הביצים שלך.
גיא: תעזבי לי את הביצים!
זוהר: עזבתי... (קמה ומדליקה סיגריה)
גיא: בשביל מה עכשיו עשן בחדר? אנחנו הולכים לישון, לא?
זוהר: אומרים שאין עשן בלי אש...
גיא: איזה אש? מה אש עכשיו?
זוהר: אז אם אין אש לפחות שיהיה עשן.
גיא: מה את רוצה, אלילית? מה? אני מת מעייפות. בואי נתחבק ונלך
לישון, יפה.
זוהר: טוב, תן לי לסיים את הסיגריה.
גיא: הסיגריות האלו עוד יהרגו אותך.
זוהר: לא מצאת קלישאה יותר זולה? מלך הפרסומות לא מצא פרסומת
מוצלחת יותר נגד עישון?
גיא: עכשיו את צוחקת...
זוהר: והפרסומת ממשיכה...  
גיא: טוב נו, תעשני תעשני... גם ככה נמאס לי להציק לך על זה.
זוהר: גם לי נמאס. (פאוזה קצרה)
גיא: איך היה עם חיננית הגננית?
זוהר: (נאנחת) מה זה כיף...
גיא: נתקעה עד מאוחר?
זוהר: דווקא לא. שם-טוב דופק את המזכירה שלו אז היא הייתה
חייבת לרוץ אל הילדים.
גיא: ג'וב טוב יש לשם-טוב הזה.
זוהר: כל אחד והג'וב שלו.
גיא: את בצילומים מחר?
זוהר: אלא מה... מזל שאני צריכה להגיע רק בשלוש מחר.
גיא: אני בשתיים עשרה כבר בפגישות. הדד ליין זה יום שישי הזה.
זוהר: אבל צילמתם את הכול היום, לא?
גיא: כן.
זוהר: אז מה אתה דואג? כולה אטבי כביסה...
גיא: נסי להסביר את זה לאהרון.
זוהר: אין בי שום רצון אפילו להכיר את הארון הזה.
גיא: לא התכוונתי ברצינות. בכל מקרה הוא חושב שאטבי הכביסה שלו
זאת אומנות.
זוהר: איך אטבי כביסה יכולים להיות אומנות?
גיא: זהו שגם אני לא מבין את זה.
זוהר: בעצם למה לא? אטבי כביסה זה הדבר הכי טריוויאלי ויומיומי
שיש. זה החיים האמיתיים - החיים עצמם הם אטבי כביסה.
גיא: מה?
זוהר: אומנות מחקה את החיים, והחיים הם אטבי כביסה.
גיא: עכשיו את כבר מפחידה אותי. את מתחילה להישמע כמו אהרון
עצמו...
זוהר: אני גם נראית כמוהו?
גיא: בדיוק. איך לא שמתי לב עד היום. בעיקר הזקן הצרפתי...
זוהר: אני הארון בכבודו ובעצמו. הרי שנינו מלכות. (מכבה את
הסיגריה)
גיא: מה?
זוהר: אני מלכה והוא מלכה.
גיא: טוב, כשאת מתחילה להתחרפן אני מאבד אותך...
זוהר: (כמו בעולם משלה לפתע) "רבת מזימות אני ואיני יודעת די"
גיא: אלילית, מה קורה?
זוהר: זה משיר אחד 'באת לדבר אלי מסוף החלומות'.
גיא: אלילית...
זוהר: "יפים חיי איש ואישה מרחוק. יפים הדברים מן הרוחק"...
גיא: די, אני מתחנן. סיימת כבר את הסיגריה אז בואי נלך לישון.
זוהר: (מתעלמת ממנו) אתה לא מכיר?
גיא: את השיר? לא.
זוהר: כתבה אותו ההיא... המשוררת שהתאבדה.
גיא: לא מכיר משוררות שהתאבדו.
זוהר: נו... איך קוראים לה? הבת של אלתרמן.
גיא: מה יש לכולם היום עם אלתרמן והבת שלו?
זוהר: למה איפה עוד הזכירו אותה?
גיא: אהה.. משהו בעבודה.
זוהר: היא התאבדה.
גיא: מסכנה.
זוהר: היא מסכנה? היא נחה על משכבה, לי יש ילד מפגר. (הם
פורצים בצחוק)
גיא: נו יאללה כבר, בואי לישון.
זוהר: בוא לישון. בוא נלך לחלום קצת... (בפאתוס) רחוק מכאן...
גיא: את כזאת שחקנית, אלילית.
זוהר: גם אתה. (היא מכבה את האור ונכנסת למיטה. תאורה נמוכה
מאוד. פאוזה)
גיא: זוהר?
זוהר: מה? (פאוזה קצרה)
גיא: לא חשוב.
זוהר: בטוח?
גיא: כן. לילה טוב.
זוהר: לילה.
( מוסיקת כינורות שמאלצית נשמעת. האור יורד בפייד.)

תמונה 4
(אור עולה על הבמה בבת אחת. הכינורות עדיין מנגנים. בקדמת הבמה
ניצבת זוהר ולצידה עומד שגיא. היא לבושה בטרנינג וחולצת, T
והוא בחליפה ועניבה. הם נראים כאם מתנהלת ביניהם שיחה סוערת
כבר זמן מה...)
זוהר: אתה לא מבין שאני אוהבת אותך. רק אותך אני אוהבת.
שגיא: אנחנו לא יכולים... אם זה יודע לאבא שלי הוא יהרוג
אותנו.
זוהר: אני יודעת. זה אסור... אסור לנו... אני יודעת.
שגיא: אנחנו מוכרחים לעצור את הטירוף הזה!
זוהר: הטירוף הזה חייב להיפסק!
שגיא: אבל גם ממני זה חזק.
זוהר: אני יודעת.
שגיא: אני מכור אלייך.
זוהר: אני משתגעת.
שגיא: אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך. לא יכול להוציא אותך
מהראש.
זוהר: הו אהוב שלי...
שגיא: כשאני לא איתך אני רק רוצה להיות לצידך.
זוהר: כשאני לא איתך אני חצי בנאדם.
שגיא: אבל אנחנו לא יכולים...
זוהר: אנחנו נפסיק להיפגש. אסור שיתגלה לאביך.
שגיא: אנחנו חייבים...
זוהר: אבל הלילה. תן לי רק עוד פעם. תן לי רק את הלילה
להיפרד...
שגיא: הו תמרי שלי... (מושך אותה אליו ומנשק אותה בפראות
מוגזמת. קול נשמע מצד הבמה "cut!". האור עולה. מצד הבמה נכנס
מנחם כולו נרגש ונרעש...)
מנחם: מה זה, זה?
זוהר: מה?
מנחם: לא את. את היית יוצאת מן הכלל נהדרת. מה זה, אתה? מה זה
לנשק ככה? אתה מנשק אותה או הולך לבתר אותה?
שגיא: אני חשבתי שאם...
מנחם: (קוטע) אל תענה לי. אני מבין שאתה לא רגיל לנשק בחורות
אבל גם גברים יש דרך לנשק. תאמין לי, אני יודע.
זוהר: מני, זה לא היה כל כך נורא. זה יעבור מסך כמו אקסטזה של
תשוקה.
מנחם: הפרקליטות מתבקשת לנוח. אם כל הכבוד לכשרון המשחק שלך,
אני חושב שאני יכול לביים את הקרנבל הזה לבד. תודה.
שגיא: אפשר לצלם רק את הנשיקה עוד פעם.
מנחם: אני לא מאמין. עוד אחד שרוצה לביים... אולי אני אלך
להביא את המאפרת בשביל רעיונות צילום לסצנת הסיום?
זוהר: היא דווקא נורא חמודה. עשתה לי ריסים פצצה.
מנחם: טוב... (פונה לכיוון הקהל) כולם יכולים לקחת הפסקת
סיגריה. (מסתובב אליהם) אני צריך לדבר עם שניכם בפרטיות.    
זוהר: אותי? בשביל מה אתה צריך אותי?
מנחם: יש כמה דברים שאני צריך להבהיר גם לך, גברתי.
זוהר: נו מני, אני מתה לסיגריה.
מנחם: את תקשיבי לכול מה שיש לי להגיד לך. (לוקח שני כיסאות
מהסלון המסומן של הסט ומצמיד אותם אחד ליד השני כמו כסאות קהל
מולו) שבו בבקשה, רבותיי. שחקנים.
שגיא: בסדר, נשמה, אל תתעצבן ככה...
מנחם: אני לא עצבני. להפך-אני מאוד עצבני. אני נופל מהרגליים
מההפקה הזאת. כבר חודש וחצי שאין לי יום ואין לי לילה.
זוהר: טוב, אל תהיה עכשיו דרמה קווין עלינו...
מנחם: דרמה קווין? זה מה שאני? דרמה קווין, גברתי , זה כבר
התפקיד שלך, לא? אני לא מתכוון לגנוב לך את התפקיד הזה. כל מה
שאני רוצה זה טיפת הערכה, טיפת הכרת תודה. אתם כנראה כבר
הספקתם לשכוח מי קיבל אתכם לתפקידים שלכם. בלעדיי הייתם עדיין
על הספה בבית שלכם עם קרטון גלידה ביד צופים בפרסומות ובוכים
שזה
לא אתם שמשתתפים בהם... מחכים ליד הטלפון לשמוע מהסוכנת שלכם
שאף פעם לא מתקשרת, מחכים שמשהו יזוז כבר בso called- קריירה
שלכם. בלעדיי גם אתם הייתם משתייכים לרוב הגדול של קהילת
השחקנים בארץ - הרוב המובטל. מי אתם חושבים שאתם בכלל? מי היה
משתין לעברכם היום אם לא אני? הגברת עם הקמליות, מי היה עושה
עלייך כתבות שער בלעדיי? ואתה, דון חואן דה מרקו, שכול מדורי
הרכילות סובבים סביב הפלוצים הציבוריים שלך, מה היית עושה אם
לא הייתי לוקח אותך תחת חסותי? שחקנים גידלתי ורוממתי...
זוהר: מני, אתה יודע כמה אנחנו מעריכים את ה...
מנחם: (קוטע) תסתמי! פעם עוד היה לכם כבוד לתת לי לסיים לדבר.
פעם לא הייתם מתפרצים לי לדברים. נותנים לי עזרה בבימוי. פעם
הייתם שני 'yes מנים' חנפנים שליקקו לי את התחת כאילו היה
סוכריית מקל בטעם דובדבנים. היום אתם יורקים לי בפנים.
שגיא: אתה יודע שאנחנו מתים עליך. אל תגיד ככה...
מנחם: פעם אתה היית עושה במכנסיים בכול פעם שהייתי עובר לידך.
היום אתה מסנן אותי כשאני מתקשר אליך.
שגיא: אתה חייב להבין, אני במערכת יחסים ו...
מנחם: (קוטע) לא משנה. אל תענה לי. זה לא קשור לעבודה ואני
מנסה לתקן פה משהו הרבה יותר מהותי מזה. על זה אנחנו נדבר
בארבע עיניים.
זוהר: למה, דווקא נשמע לי מעניין...
מנחם: אל תתערבי, חצופה. שחקנית. זה מה שאת. אל תשכחי שבסוף
היום כל מה שאת זה שחקנית. כשההצגה נגמרת ונכבים האורות- יורד
האיפור וחוזרת הביתה דמות מקרטעת של החיים. אישה שחקנית, לא
יותר.
זוהר: לא יותר? זה המון!
מנחם: זה כלום! כמוך יש מיליונים-יותר יפות ויותר מוכשרות. הן
יושבות בבית עכשיו וצופות בך בקנאה על המסך. יודעות שהן יכולות
לעשות את התפקיד שלך טוב יותר ממך. יודעות שהן בעיקרון טובות
ממך. הן צופות בך ובוכות על ששיחק לך המזל לפניהן, ומחכות בשקט
להביס אותך - לרמוס אותך. ה -  upstage כדרך נקמה...
זוהר: טוב, סיימת? אני לא מוכנה לשבת כאן ולהקשיב לכול...
מנחם: (קוטע) את עדיין על הזמן שלי, גברת, ואני מאמין שאת
מקבלת כסף על הזמן הזה.
זוהר: אני לא מעוניינת לקבל כסף על ספיגת עלבונות עלובים.
מנחם: ביקורת, גברתי השחקנית. את צריכה ללמוד לקבל ביקורת.
זוהר: זה כבר לא ביקורת בימוי, זאת ביקורת מכס אכזרית.
שגיא: זה לא יפה שתקפת אותה ככה.
מנחם: הו תראו מי התעורר, קו ההגנה המתיפייף...
שגיא: מה קרה לך היום, מנחם? התעוררת על צד שמאל?
מנחם: לא. פשוט התעוררתי.
שגיא: אתה לא צריך להוציא עליה את כל הכעס שלך אליי.
מנחם: יש לי מספיק כעס בשביל כו-ל-ם. איתך אני אסגור את החשבון
בדלתיים סגורות בהזדמנות אחרת.
שגיא: (קם אליו) מה? אתה יכול להגיד הכול כאן?
מנחם: שב. אל תעשה מעצמך בדיחה.
שגיא: (נצמד אליו ומתחיל ללטף אותו) התגעגעת אליי קצת?
מנחם: (הודף אותו) אתה יצאת מדעתך. מה אתה עושה?
שגיא: (חוזר לקראתו) תן לי לפייס אותך...
מנחם: (מעיף אותו ממנו שוב. שגיא מתיישב) אתה רוצה אולי שאני
גם אמצוץ לך בנוכחותה?
זוהר: אין צורך.
מנחם: תסתמי! אף אחד לא שאל אותך, ואם הייתי מאוד רוצה אז
הייתי גם מוצץ לו עכשיו עד שהיה גומר כשאת כאן. שני בוגדים זה
מה שאתם. כפויי טובה. אתם תפקידי המשנה הראשיים של הסדרה. אותך
רואים שלישית בשיר הפתיחה ואותך חמישי. אם לא אני אתם הייתם
nobodies. אני הצלתי את הקריירה המדשדשת שלך, כשאת נושקת
לארבעים, ובניתי את הקריירה שלך, ילד.
זוהר: אתה לא צריך להתחיל עוד פעם עם זה. הבנו בפעם
הראשונה...
מנחם: אני מצפה מכם לקצת יותר מעתה והילך. היו בינינו הבנות
פעם. היו הסכמות.
זוהר: אפרופו סיכומים... אני חשבתי שסוכם שאני הולכת להיות
ריצ' ביצ'. מה קרה לזה? לאן זה נעלם?
מנחם: סליחה?
זוהר: בהתחלה אמרתם לי שאני הולכת להתחתן עם הבן של המיליונר,
אבל אז גיליתי שהבן שלו, שהוא בעצם אחי, מכניס אותי להריון
ונולד לי ילד מפגר, ואז גם את המיליונר הרגו. איפה בדיוק אני
הולכת להיות ריצ' ביצ'?
מנחם: אין לי מושג על מה את מקרקרת.
זוהר: ראיתי אתמול בספרדרדית המקורית. כבר לא נשאר לי כלום
לקראת הסוף חוץ מהמפגר.
מנחם: את יודעת שהסדרה המקורית היא רק השראה.
זוהר: השראה בתחת שלי. זה אחד לאחד, טקסטים מתורגמים.
מנחם: זוהר, אנחנו רק מצלמים את פרק עשרים ושש. הסדרה המקורית
רצה כבר מעל למאה פרקים.
זוהר: מאה פרקים שכול סצנה פרוסה על עשרה פרקים. העלילה זזה
בקצב של צב נכה. עיור.
שגיא: אני הבן של המיליונר, נכון?
זוהר: בוקר טוב. אני שמחה שאתה יודע איזה תפקיד אתה משחק.
שגיא: לא, פשוט... רק עכשיו אני מבין...
מנחם: מה, שגיא? מה? תוציא את זה.
שגיא: בגלל שגם את בעצם הבת של המיליונר, כשאני מכניס אותך
להריון ייצא לנו ילד מפגר. זה אומר שאנחנו באמת אחים. רק עכשיו
אני קולט...
מנחם: גאון, גאון הילד הזה...
שגיא: פשוט עד עכשיו לא הבנתי ש... כן, כן הכול מסתדר.
מנחם: ok, אני הולך לקרוא לכולם ונצלם שוב רק את הנשיקה over
the shoulder וזהו.
זוהר: ומה עם הריצ' ביצ' שהבטיחו לי?
מנחם: תמשיכי להתאמן על התפקיד. זה עובד לך יופי עד עכשיו...
זוהר: אני רצינית, מנחם.
מנחם: גם אני, מתוקה. (קורא לעבר הקהל) אנשים! יש לנו פה נשיקה
לצלם לפני שעוברים לבית החולים! (לזוהר ושגיא) אתם תחזרו
למקומות ונעבור על זה עוד פעם בינתיים.
זוהר: מנחם, אני עוד מדברת איתך על זה היום. זה לא נגמר כאן.
אני לא מסופקת.
מנחם: ואני נראה לך מסופק? זה נראה לך מבט עיניו של איש מסופק?
את שחקנית, אני במאי-נועדנו למערכת יחסים של חוסר סיפוק הדדי.
זה מה יש. עכשיו, אדון שגיא, אתה חושב שאתה מסוגל לנשק אותה
הפעם בצורה אמינה יותר? שירגישו שאתה ממש רוצה אותה.
שגיא: אני מסוגל להכול... (הם ניגשים למקומות ההתחלתיים)
מנחם: אני עוד אבדוק את זה. עכשיו, בבקשה תעשה שזה יראה כאילו
אתה באמת נמשך לנשים אם אפשר. תעצום את העיניים ותדמיין את
בראד פיט או את טום קרוז-מי שלא יהיה...
שגיא: אפשר את שניהם? אל תעלבי, זוהר...
זוהר: זה בסדר, אני רגילה. כולם הומואים, לא?
שגיא: (מתקרב)בראד פיט לא הומו. (מצמיד אותה אליו)בוא
בראדי...(מתנשקים והאור יורד.)  

תמונה 5
(אור עולה על דוכן "פיצוציה" בצד הבמה. המוכר, יריב, לבוש
במכנס שרוול וגופיה. שיערו הארוך נראה מלוכלך. עומד עם גבו
לקהל בזמן שהוא מסדר בקבוקים במקרר. זוהר מגיחה לפתע, מכחכחת
בגרונה ופונה אליו...)
זוהר: תן לי Winston lights בבקשה.
יריב: (מסתובב אליה בעוד זוהר לוקחת בידה עיתון ומדפדפת בו)
זאת מי שאני חושב שזאת?
זוהר: (לא מביטה בו) כן, כן.. זאת אני. אנושית בדיוק כמוך...
יריב: אנושית? אל זה הייתי חולק איתך...
זוהר: (מרימה את עיניה מהעיתון) אני לא מאמינה... (מסתערת
עליו. הם מתחבקים ארוכות בעוד שהיא נושקת לו על הלחי כמה
פעמים) מתוק אחד...
יריב: מה המצב איתך, כוכבת? (מלטף את שערה)
זוהר: לך תזדיין! אני nobody. תראה אותך... איך ארך לך
השיער... (מלטפת את שערותיו)
יריב: זה בזכותך.
זוהר: אני תמיד רציתי אותך עם שיער ארוך.
יריב: בגלל זה התחלתי להאריך. אז עוד חשבתי שזה יחזיר אותך
אליי...
זוהר: די נו... איזה כיף לראות אותך, טמבל אחד. (הם עדיין מאוד
קרובים)
יריב: לכי, יא זונה...
זוהר: אוי איך התגעגעתי "להתקלל" איתך... מה איתך היום,
יריבוש?
יריב: אותו חרא רק בשיער ארוך.
זוהר: די נו, ברצינות... מה, אתה עוד במכון?
יריב: מה פתאום. כבר עזבתי את המכון לפני שנה וחצי. לא רואים?
זוהר: (מתחילה להתרחק) בטח, בטח... זה יופי... יופי שאתה פה...
אז מה?... אתה פה עכשיו?
יריב: כן. כבר חצי שנה שאני פה.
זוהר: יופי... יופי... שכיר?
יריב: לא, למה שכיר, נשמה? המקום הזה שלי.
זוהר: די, איזה יופי. באמת יופי...
יריב: נראה לך? יא סתומה.
זוהר: איזה... כזה מאניק אתה... מאניק אחד.
יריב: בחיי שגם אני התגעגעתי לקללות שלנו.
זוהר: אז מה...? שנקלל קצת?
יריב: אחר כך אולי. אז מה איתך? ספרי. את עוד עם הגיי ההוא?
זוהר: גיא! די, אני מבקשת שלא תתחיל עם זה עכשיו.
יריב: לא מתחיל כלום. לא מתחיל כלום. כבר חמש שנים, לא?
זוהר: שש, אבל באמת אני מבקשת שנחליף נושא.
יריב: טוב. אם את לא רוצה לדבר על בעלך היקר...
זוהר: יריב, בבקשה.
יריב: o.k. אז מה? רואים לך כל יום בטלוויזיה.
זוהר: כן אהה..
יריב: בשער של "לאישה", אצל דודו טופז... חבל על הזמן...
זוהר: ראית?
יריב: איך לא?
זוהר: אתה קולט?
יריב: אז מה, השתלם כל הבכי והציפייה לפריצה הגדולה?
זוהר: יו מסכן אחד, אתה הכי סבלת ממני.
יריב: לא, אני תמיד האמנתי בך. גם כשאת כבר כמעט הפסקת להאמין
בעצמך.
זוהר: גם אני האמנתי בך. שתצליח...
יריב: כן, עשיתי את זה עד הסוף הפעם. חבל על הזמן...
זוהר: אני נורא גאה בך, איש אחד.
יריב: הייתי בטוח שאני ישבר באמצע אבל הפתעתי את עצמי. אני גם
גאה בעצמי וגאה מאוד בך. אני הרי מעריץ גדול שלך שנים. את
יודעת, בכל פעם שאני יושב עם מישהו ואת בטלוויזיה אני אומר
"זאת הייתה חברה שלי פעם, שנתיים... זאת פעם שברה לי את הלב"
זוהר: יריב...
יריב: אני יודע, אני יודע... זה לא מסוג הדברים שאת רוצה לשמוע
עכשיו.
זוהר: די, יריב. תעשה שיהיה כיף.
יריב: אברה קדברה... כיף! לא עבד?
זוהר: אז מה?
יריב: מה?
זוהר: לא יודעת.
יריב: עברתם לגור כאן בסביבה?
זוהר: לא, לא, מה פתאום. האולפן שלי בדיוק בסוף הרחוב.
יריב: אז איך זה שעדיין לא נתקלתי בך?
זוהר: אני בדרך כלל קונה סיגריות מתחת לבית. פשוט נגמרו לי
היום על הסט. נראה לי שגמרתי חפיסה שלמה בשש שעות האלו...
יריב: עדיין מעשנת כמו קטר(מגיש לה חפיסת סיגריות חדשה) למזלי
הרב...
זוהר: תודה. (מגישה לו שטר)
יריב: (מזיז את ידה ממנו)לא, לא, ממי. זה עליי.
זוהר: מה פתאום. (מגישה לו שוב את השטר)
יריב: תגידי את רוצה שאני אפוצץ אותך?
זוהר: דפוק אחד... (מדליקה סיגריה)
יריב: את לא יודעת למה אני מסוגל...
זוהר: אתה לא יודע שלא מאיימים על זונה בזין...
יריב: הופה...
זוהר: חמוד. (נשמע צלצול פלאפון. זוהר מוציאה מהתיק שלה מכשיר
ועונה) היי... לא, כבר יצאתי... כן... אז מה?... נו באמת... כי
היא אימא שלך... כן... טוב, אני בדרך... ביי, גיא.  
יריב: הבעל מתגעגע? (מדליק סיגריה)
זוהר: חמותי אצלנו. ממש אין לי כוח לזה.
יריב: היית צריכה להישאר איתי נטול האימא.
זוהר: נו באמת, יריב...
יריב: אז מה? את צריכה לזוז.
זוהר: כן.
יריב: תקפצי להגיד שלום לפעמים, אהה?
זוהר: אני אקפוץ.
יריב: מבטיחה?
זוהר: מבטיחה. (ניגשת אליו) יופי לראות אותך... (מנשקת אותו
ללחיו) יופי...
יריב: מה את מדברת, את היית גולת הכותרת של השבוע שלי, יא
זונה.
זוהר: (מצחקקת) רשע אחד...
יריב: התגעגעתי לסאונד הזה.
זוהר: איזה?
יריב: המצחקק הזה. איך התגעגעתי לשמוע אותו, חבל על הזמן...
זוהר: גם אני.
(אור יורד על הבמה בבת אחת.)

תמונה 6
(האור עולה בבת אחת. סלון ביתם של זוהר וגיא. הם יושבים על
הספה אחד ליד השני עם כוסות קפה על השולחן. גיא בגופיה ותחתוני
בוקסר וזוהר עם אותם בגדים מהתמונה הקודמת.
מן המטבח נכנסת מלכה. בידה תבנית עוגה וצלוחיות...)
מלכה: ועכשיו קצת מתוק שהכנתי למתוקים שלי...
זוהר: שוקולד?
מלכה: לא. הרבה מאוד שוקולד...
גיא: אוי אימא, את כזאת מדהימה.
מלכה: (מתיישבת, פורסת ומחלקת) לא, אתם מדהימים. כל-כך יפים
ביחד... סופר!
זוהר: כן, אהה...
מלכה: כיף לי לראות אתכם ככה. ממש תענוג. ואת, זוהר'לה... כמה
שאת יפה. לא מהעולם הזה. על השער של  ה"לאישה" שלפני חודש
עדיין מדברים איתי.    
זוהר: איזה יופי... (אוכלת)
מלכה: כל-כך חתיכה יצאת שם בתמונות. משהו סופר!
זוהר: טוב, איפור ותאורה, את יודעת...
גיא: (תוך כדי אכילה)אימא, העוגה נהדרת.
זוהר: סופר...
מלכה: לבריאות. ( היא מביטה בהם בזמן שהם בולסים. פאוזה קצרה.)
כמה שאתם יפים...
זוהר:(עם שוקולד רב על השיניים) די, תמשיכי.
מלכה: אני רק מחכה לראות כבר את הילד המשגע שייצא מהשילוב של
היופי שלכם.
גיא: נו אימא, בבקשה אל תתחילי.
מלכה: אני לא אומרת כלום... שותקת.
זוהר: את מבינה, מלכה, יש דברים שלא מדברים עליהם כשגיא אוכל.
מלכה: אני מבינה... אני מבינה...
זוהר: לא שאחרת מותר לדבר על הנושא הזה...
גיא: אלילית, עכשיו את מתחילה?
זוהר: אני לא מתחילה. אני לא גומרת. כלום אני לא אומרת.
(פאוזה)
מלכה: אז מה, זוהר'לה? איך היה בצילומים היום?
זוהר: נפלא. פשוט פנטסטי.
מלכה: אני רוצה להגיד לך, אני ראיתי את הספרדייה אתמול ויוצא
שאת הולכת לגמור עם כלום.
זוהר: למה כלום? ילד מפגר זה לא משהו? (מנגבת את פיה במפית)
מלכה: לא, אני מתכוונת... פשוט חשבתי... את לא אמרת שזה הולך
להיות אחרת?
זוהר: אהה כן.. בהתחלה חשבו שזה יהיה אחרת.
מלכה: אני חשבתי שאת הולכת להיות סופר עשירה.
גיא: כלבה עשירה.
מלכה: גיא!
גיא: מה? זה מה שהיא הייתה אמורה להיות.
זוהר: נכון, מלכה. אני הייתי אמורה להיות מיליונרית קרת לב שלא
רואה ממטר ובסוף אני טובת לב מוכת גורל עם ילד מפגר ובלי גרוש
על המ..
גיא: (קוטע)נו זה לא נורא בכלל...
מלכה: העיקר שאת טובה.
זוהר: כן אהה... הקהל אוהב את הטובה. (מדליקה סיגריה)
גיא: לא כמו שהוא מעריץ את הרעה...
זוהר: עדיין. אין כמו הקדושה המעונה והבכי על מר גורלה, לא?
מלכה: אני באמת מאוד מרחמת על המסכנה של הספרדייה.
זוהר: את לא צריכה לרחם. את צריכה להזדהות.
מלכה: חס וחלילה! איך אני יכולה להזדהות איתה? מה לי ולה?
זוהר: לא משנה, לא משנה... איפה ינקלה?
מלכה: נו איפה? בבית רואה משחק. מה חדש?
גיא: כבר שלושים שנה שהוא רואה את המשחק הזה...
מלכה: מה זה חשוב, גיא'לה?
גיא: באמת שזה לא חשוב. זאת הבעיה.
זוהר: מלכה, העוגה יצאה לך מושלם.
מלכה: מגיע לך. (נושקת לה) מתוקים שלי. אני רק שמחה לראות אתכם
ביחד. שמחים.
גיא: בטח שמחים. ושמחים שאת פה. שמחה.
זוהר: (מסננת בין שיניה)הכול בשביל אימא...
מלכה: (מניחה ידה על הברך של זוהר) מחר בשמונה וחצי שמתחילה
הסדרה שלך, אני אשב כרגיל עם היד על הכפתור של ההקלטה, ואז
כשייגמר אני אתקשר אלייך כרגיל ויגיד לך איך היה.
זוהר: (מסננת) וכמה שהייתי יפה...
מלכה: וכמה שהיית יפה ואיך אני סופר מאושרת שאת הכלה שלי ולא
אף אחת אחרת.
זוהר: ועוד אומרים שהחמה תמיד קרה אל הכלה...
גיא: הלו, הלו... ומה עם החתן? ממני לא מאושרים?
זוהר: אותך אנחנו כבר מכירים... שמענו עלייך...
גיא: נו מה, עוד פעם כמו בחתונה עצמה אף אחד לא מתייחס אליי?
מלכה: אתה רק תביא לי נכד כבר שאני אוכל למות בשקט.
גיא: אימא, אל תתערבי לנו בעניינים. אני מבקש יפה עכשיו.
מלכה: אני שותקת.
זוהר: זה בסדר, מלכה. (קורצת לה) תתקפי.
גיא: ואת תפסיקי לדרבן אותה.
מלכה: אני שותקת.
גיא: מהשתיקה הזאת שלך אני יכול להתחרש.
מלכה: חס וחלילה!
גיא: אוי תירגעי. יכול היה להיות הרבה יותר גרוע...
מלכה: די, גיא. אתה יודע כמה שאני שונאת שאתה מתחיל עם ה...
גיא: (קוטע)יכולתי להיות נכה.
מלכה: גיא, באמת ש...
גיא: (קוטע)יכולתי להיות אוטיסט... יכולתי... יכולתי להיות
חולה נפש... יכולתי להתאסלם...
מלכה: די גיא, מספיק עם זה!
זוהר: יכולת להיות הומו.
מלכה: חס וחלילה!
(האור יורד בבת אחת)

תמונה 7
(אור נמוך עולה לאיטו על הבמה. גיא וחי מלוטפים על מיטתו של
חי. גיא קם מהמיטה בתחתוניו ומתחיל להתלבש. חי מתרומם ומתיישב
על המיטה. גם הוא בתחתונים. הוא מביט בגיא בזמן שהוא
מתלבש...)
חי: איך אני אוהב את הגוף הזה...
גיא: This old thing...?
חי: גם את הפנים האלו שמחוברות לגוף הזה אני מאוד אוהב.
גיא: נו די, חי. אני עוד חי. כבר אתה מספיד אותי?
חי: (שקוע בהתבוננות בו כאם היה ציור בתערוכה)את הלב שבתוך
הגוף הזה לעומת זאת אינני אוהב כלל.
גיא: איזה שטויות. איך אפשר לא לאהוב לב של בנאדם? זה רק
איבר.
חי: זה מדהים עד כמה אפשר לאהוב בנאדם בכל הכוח ועדיין לתעב את
הלב הזה שמפעיל אותו, שמניע אותו...
גיא: זה מראה רק כמה אתה לא מכיר אותי. אני מונע על ידי הראש
לא על ידי הלב.
חי: זהו. כאן הטעות שלך. אתה עקרב ובדיוק כמוני, אחיך הסרטן,
אתה מונע על ידי הרגש שלך-הרסני ככל שהוא יהיה. זה בטבע שלך,
אתה מזל מים.
גיא: טוב, אתה יודע כמה אני מאמין באסטרולוגיה...
חי: האסטרולוגיה לא צריכה אותך שתאמין בה בשביל להיות ודאית.
גיא: כל החיות של כל המזלות יכולות לשבת לי על הזין במאזניים.
חי: אופייני כל כך למזל עקרב לא להאמין במזל שלו...
גיא: זה בסך הכול שטויות. אתה אומר שאני מונע על ידי הלב שלי
כי זה כתוב בכוכבים אם ככה, למה אני לא עוזב את זוהר? כי אני
כל כך אוהב אותה?
חי: הלב שלך לא מאפשר לך לעשות את זה לא בגלל זוהר.
גיא: אני פועל לפי הגיון בלבד. מוח, ידידי, זה הכול...
חי: הלב שלך לא מאפשר לך לעשות את זה בגלל אימא שלך.
גיא: מה?
חי: בגלל זה אתה מתחבא כל השנים. אתה אוהב את אימא שלך יותר
מדיי ואתה יודע שאם היא תגלה זה יהרוג אותה.
גיא: לא נכון. אותה נכד יהרוג...
חי: מה?
גיא: היא אמרה שאחרי שאני אביא לה נכד היא תוכל למות בשקט.
חי: ו...?
גיא: מה?
חי: אתם מתכוונים לספק לה נכד אתה והנחשה?
גיא: לביאה. זוהר היא מזל אריה, שכחת? שעה הסברת לי מה זה
אומר.
חי: גיא, אני לא צוחק. אתם באמת חושבים על...
גיא: (קוטע)אני לא יודע! היא לא מפסיקה לנדנד ואימא שלי לא
מפסיקה לשאול...
חי: אני אתאבד.
גיא: באמת חי, דרמה קווין יש לי כבר בבית, אני לא צריך אחת גם
כאן...
חי: גיא, בחיי, אני לא אהיה מסוגל להמשיך אם אתה תהיה גם אבא
לילד בנוסף לכל.
גיא: צא מזה, חי. אתה לא תתאבד. מי ינהל את הבר שלך?
חי: אני לא אהיה מסוגל להמשיך להיות איתך בקשר. אני לא יכול
לשאת את המחשבה הזאת.
גיא: די. אני לא בטוח שאני רוצה לעשות ילד עם זוהר או בכלל.
אני לא יודע מה אני רוצה.
חי: אני יודע מה אני רוצה, גיא. זאת הבעיה. אני כל כך יודע
ואתה כזה מבולבל. חצי שנה... חצי שנה שאני אוכל את החרא
הזה...
גיא: אם זה חרא אתה לא חייב להמשיך לאכול אותו. אף אחד לא
מכריח אותך להישאר.
חי: אז אני משלים עם זה שאיתה אתה ישן בלילות ואני משלים עם זה
שאף אחד מהחברים שלי לא הכיר אותך או אפילו פגש אותך-אף אחד,
חצי שנה... אני משלים עם כל הפגישות החטופות והלא מתוכננות ועם
כל החשאיות וכל הקושי, אבל זה... אם תעשה איתה ילד אתה לא
תצליח להתנתק ממנה בחיים. אתה בחיים לא תצא מהארון המצחין שלך.
בחיים לא תהיה בן זוג שלי באמת.
גיא: אל תכעס עלי. אני פשוט עדיין לא יודע מה אני רוצה להיות
כשאני אהיה גדול, זה הכול.
חי: גיא, אתה בן שלושים ושבע עוד רגע.
גיא: מה, בהעלבות עכשיו?
חי: אני אהיה בן שלושים בשנה הבאה. אני יודע מה אני רוצה.
גיא: אז כיף לך. מה אתה משוויץ...?
חי: מה זה כיף לי.
(האור יורד בבת אחת. שיר קיטש ישראלי מחריד עולה בפייד.)

תמונה 8
(אור עולה בפייד על הבמה. זוהר יושבת בסלון שלה עם אור. הן
יושבות מול הטלוויזיה/קהל
בעוד מתנגן לו שיר סיום הסדרה...)
זוהר: עכשיו מלכה תתקשר... (נשמע צלצול טלפון. זוהר מרימה את
האלחוטי ועונה)היי, מלכה. כן... כן... תודה... תודה... יופי...
יופי... תודה... כן... יופי... תודה... ותמסרי נשיקות
לינקלה... יופי... תודה... ביי... ביי.
אור: היא בטח כאילו ממש מתרגשת ממך ומכל הזבל הספרדי הזה.
זוהר: אני כבר לא יודעת. (מדליקה סיגריה)
אור: למה את מתכוונת?
זוהר: נראה לי שהיא מרחמת עליי שאין לי אימא שתתקשר אליי אחרי,
והיא הרי יודעת שאבא שלי בחיים לא מתקשר אחרי. משהו בדרך שהיא
עושה את זה מרגיש לי מזויף, מאולץ...
אור: מה פתאום. אני בטוחה שהיא באמת מאוד מתרגשת לראות את הכלה
שלה בטלוויזיה.
זוהר: בהתחלה גם אני חשבתי ככה, אבל אז זה הפך למין הרגל מגונה
כזה. מין מנהג שהיא לא משתחררת ממנו. כמו מחויבות, לסמן וי...

אור: את מגזימה. בכל זאת אל תשכחי שהיא כאילו נכנסת לעלילה
ולדמויות כשהיא צופה בזבל הזה. היא כאילו מאמינה לזה במשך
ארבעים דקות. היא קהל אמיתי.
זוהר: אולי את צודקת. בכל מקרה אני הייתי מוותרת על זה
בשמחה...
אור: את סתומה, מה את מבינה. את היית מוותרת על מספיק דברים
שאני למשל רק חולמת להשיג כאילו.
זוהר: סליחה??
אור: בעל כאילו...משפחה נורמאלית... (מדליקה סיגריה)
זוהר: על מה את מדברת?
אור: את חושבת שאני לא קוראת בין השורות? את חושבת שאני רדודה
כמו הסדרה שאת משחקת בה?
זוהר: מה את רוצה ממני, אור?
אור: אני רוצה שתגידי לי מה עובר עלייך.
זוהר: מה עובר עליי...? מה עובר עליי?
אור: כפרה, אני מכירה אותך כבר כמה...? יותר מעשר שנים
כאילו...
זוהר: עשרים וארבע שנים בראשון לספטמבר, אבל מי סופר...
אור: את רוצה להגיד לי שכבר עברו עשרים וארבע שנים מכיתה ט'
כאילו?
זוהר: ששש... דברי בשקט, שלא ישמעו השכנים ויתחילו לחשב.
אור: אז את רק מוכיחה את הטענה שלי שזה מספיק זמן להכיר בנאדם
ואת ההבעות שלו כאילו ואת שפת הגוף שלו וגם את הניצוצות הכי
קטנים של ערעור שבו...
זוהר: מה את רוצה?
אור: מה יש לך?
זוהר: לא יודעת.
אור: מה? את יודעת שאיתי את תמיד יכולה לדבר.
זוהר: אני בסרט.
אור: מה יש, זוהרה?
זוהר: מעורערת, ממורמרת...
אור: לא טוב לך עם גיא?
זוהר: די. שש שנים של "לא טוב" באמת. זה לא חדש.
אור: תפסיקי, אתם הרי מתים אחד על השני.
זוהר: ועושים את המוות אחד לשני תוך כדי.
אור: אז 'לא קלה היא לא קלה דרכינו' So what? Big fucking
deal...
זוהר: זה כן ביג דיל.
אור: אז זהו כאילו? שוברים את הכלים ולא משחקים?
זוהר: אני לא אמרתי כלום על גירושים. אני רק מתלוננת כי את
מדרבנת אותי לזה.
אור: אני בסך הכול רוצה שתוציאי את זה, שתשפכי את הכאב מהלב
החוצה. תוציאי עליי. זה בסדר. אני מספיק חזקה בשביל שנינו
כאילו.
זוהר: אני מעריצה את החוזק שלך, אור. אמרתי לך את זה פעם?
אור: אלף פעמים אמרת, אהובה שלי, ואני אסירת תודה לך לנצח על
הכבוד הזה שאת נותנת לי בכל פעם שאת אומרת לי את זה.
זוהר: (מניחה ידה על אור) מה הייתי עושה בלעדייך?
אור: מה היית עושה...? היית משתעממת בגן החינניות ושאר החברות
השחקניות הקשקשניות שלך. אני לעומת זאת לא יודעת מה הייתי עושה
בלעדייך כאילו. בלי כל התמיכה שקיבלתי ממך כאילו. איזה מדהימה
את שלא עזבת לי את היד לרגע ותמיד היית שם. גם כשהייתי כאילו
ממש בלתי נסבלת.
זוהר: את אף פעם לא היית בלתי נסבלת.
אור: את כנראה שכחת את תקופת ההורמונים הראשונה כשרק התחילו
לצמוח לי השדיים...
זוהר: טוב, אולי קצת בלתי נסבלת...
אור: אני הייתי פרא אדם ואת ניסית לאלף אותי. לא שהצלחת
במיוחד, אבל בסוף יצאה ממני אישה לא רעה בכלל כאילו... סוג של
ליידי אפילו, את לא חושבת?
זוהר: לא הייתי נסחפת עד ליידי, אבל בהחלט אישה לא רעה בכלל.
אפילו טובה מאוד.
אור: כאילו... טוב לי עם מי שאני.
זוהר: (נשברת לפתע וקורסת) אני כל כך מקנאת בך, אורה.
אור: (קופצת לקראתה) מה קרה, ממה?
זוהר: אני משתוקקת שגם לי יהיה טוב עם מי שאני.
אור: מה את מדברת, זוהרה? את נהדרת, את זוהרת. איך את יכולה
להגיד ככה?
זוהר: לא טוב לי עם מי שאני, עם מי שהפכתי להיות. מסכנה. לא
טוב לי עם החיים שלי.
אור: חיים... מה זה חיים? זה הכול גלגל מסתובב, לא? זה הכול
הרי סביב השינויים. מטמורפוזה כאילו... הגולם והפרפר...
זוהר: כן, כן... זה הכול נכון במקרה שלך. את הרי הדוגמא
הקלאסית של זה הרי. ילד הומו נשי שהופך לאישה אמיתית. אגדת
פינוקיו בגרסא הקווירית...
אור: פינוקיו היה הומו, אני אומרת לך. סבא ג'פטו היה פדופיל
שרצה לבנות לעצמו בובת מין בדמות ילד עם שורטס אדומים ותחת
מוצק מתחת.
זוהר: (מצחקקת) הרי אצלך כולם הומואים... (מכבה את הסיגריה)
אור: בובה, אני אומרת לך. הייתי עם כולם כמעט והם כולם הומואים
לצערי.
זוהר: גם הסטרייטים?
אור: אין דבר כזה סטרייטים, ממי. סטרייטים זאת המצאה של
הומופובים...
זוהר: את גם תמיד טענת שגיא הומו. כמעט לא הרשת לי להתחתן
איתו.
אור: אבל די, גיא זה היסטוריה. כבר מזמן הוכחת לכולם שהוא לא
כאילו...(מכבה את הסיגריה)
זוהר: אז זהו... המירמור והערעור שלי... נראה לי שזה נובע
מהעובדה שאני יודעת שגיא מנהל רומן עם גבר כבר כמה חודשים.
(האור יורד בבת אחת על הבמה.)

תמונה 9
(בוקר. אלומת אור נשפכת על מיטת חדר השינה של זוהר וגיא. הוא
מתעורר, יוצא מהמיטה בתחתוניו ולובש חולצת T צהובה גדולה. הוא
מתכונן לצאת מהחדר כשלפתע נשמע קולה של זוהר שלא זזה
ממשכבה...)
זוהר: נגמרו לך החלומות?
גיא: (לוחש) ששש... תמשיכי לישון.
זוהר: אני רוצה להתעורר כבר. (זזה במיטה)
גיא: עוד נורא מוקדם.
זוהר: אני כבר ערה.
גיא: עוד פעם סיוט?
זוהר: שלא נגמר...
גיא: אני חייב לעוף לעבודה.
זוהר: כל כך מוקדם?
גיא: את יודעת שיש לי דד ליין מחר.
זוהר: אני יודעת אבל חשבתי שזה כמעט גמור.
גיא: יש לי עוד איזה עניין לא סגור...
זוהר: אני מבינה... (מתרוממת ומתיישבת על המיטה) תדליק את
האור.
גיא: את בטוחה שאת לא מנסה להירדם שוב? יש לך עוד מלא זמן.
זוהר: אני לא מסוגלת להמשיך לעצום את העיניים בכוח. תפתח את
החלון בבקשה שהאור יכנס וישטוף את החדר.
גיא: בבקשה... (פותח חלון ואור גדול עולה) עוד משהו?
זוהר: אתה רוצה קפה?
גיא: מאוד.
זוהר: אז תעשה גם לי.
גיא: נו מגעילה. עכשיו לא יהיה לי זמן לכלום ואני חייב לחרבן.
זוהר: אני מגעילה?
גיא: ממתי זה מגעיל אותך לשמוע על החירבונים שלי?
זוהר: גיא, אני ממש לא רוצה לדבר על החרא שלך עכשיו.
גיא: שנים שאני משתף אותך ביציאות שלי ופתאום את נגעלת לי?
זוהר: די, גיא. אני רק התעוררתי ויש לי בחילה קלה.
גיא: בסדר. תירגעי. זה לא שהרחת משהו... (הוא מתכונן לצאת
מהחדר שוב)
זוהר: אז מה? (קמה מהמיטה ומדליקה סיגריה) אתה הולך להיפגש עם
הארון שלך עכשיו?
גיא: (נעצר) מה?
זוהר: המעצב שלך. העבודה...
גיא: אהה... לא. די, הוא היה רק בצילומים עצמם. למה?
זוהר: מה לא הספקת לריב איתו שוב מאז?
גיא: מה? לא. מה יש לך ממנו?
זוהר: לי אין ממנו כלום. חשבתי שלך יש איתו איזה קטע.
גיא: היה. נגמר. עכשיו יש בינינו רק קטע כלכלי. הוא משלם לי על
הפרסומת שעשיתי וזהו. מה יש לך מאהרון הזה כל הזמן? מה את רוצה
ממני?
זוהר: אני רוצה שתדבר איתי.
גיא: על מה, אלילית? על מה? אם את רוצה להגיד משהו תגידי.
זוהר: אני רוצה שאתה תספר לי כל מה שכלוא בתוכך.
גיא: על מה את רוצה שאני אספר לך? אני לא מבין. על העבודה שלי?
על אהרון? מה נפל עלייך עם אהרון הזה פתאום?
זוהר: מה יש לך עם הארון?
גיא: לי אין כלום. אני לא מזכיר אותו בכלל. את מעלה את שמו בלי
הפסקה בזמן האחרון. מה קורה לך, אלילית? כנראה זה היה ממש סיוט
קשה הפעם.
זוהר: אין לך מושג...
גיא: די נו, אני הולך להכין קפה. כבר נהיה מאוחר ואסור לי
לאחר.
זוהר: חשבתי שאתה הבוס.
גיא: יש לי פגישה חשובה בעוד פחות משעה ואני רוצה להספיק
לחרבן.
זוהר: אני מבינה... (ניגשת אליו ומיישרת את חולצתו) אני אלך
להכין קפה בשביל שתספיק לחרבן ותגיע בזמן לפגישה החשובה שלך.
טוב?
גיא: (מופתע ביותר) זה... זה יהיה מעולה. תודה.
זוהר: ואולי... אם אני גם ככה במטבח, אני אאפה עוגיות שיהיה לך
יום מתוק ותוכל גם לחלק לכל החברים שלך בפגישות החשובות שלך.
גיא: (משועשע) את תספיקי להכין עוגיות בפחות משעה?
זוהר: ברור שאני אספיק. אני אשת חיל. אשת אשכולות. אני יכולה
גם להספיק לכבס לך את הכביסה המלוכלכת שלך אם אני כבר
בשוונג...
גיא: (מחויך כולו)את לא נורמאלית.
זוהר: או שאת הכביסה המלוכלכת שלך אתה מעדיף לעשות לבד...?
בסתר...
גיא: מה?... טוב, אין לי כוח אלייך...
זוהר: גם לי אין כוח אליך.
גיא: זוהר, אין לי מושג מה עובר עלייך אבל אין לי זמן להישאר
ולברר.
זוהר: אז לך... לך תחרבן לך...
גיא: קודם את מתעוררת מעצמך כל כך מוקדם ואחר כך את משגעת לי
את השכל עם המצבי רוח המזדיינים האלה שלך...
זוהר: לפחות מצבי הרוח שלי מזדיינים...
גיא: וכול המשחקי תפקידים הפסיכוטיים האלה שלך...
זוהר: אני לא השחקנית היחידה כאן! (מכבה את הסיגריה)
גיא: את מלכה בזה. את תמיד יודעת איך להטריף אותי.
זוהר: אני נטרפת בעצמי.
גיא: מה לא בסדר? תגידי!
זוהר: שום דבר לא באמת בסדר. שום דבר לא באמת... הכול שקר.
מבחוץ הכול נראה כל כך בסדר והכול מסתדר אבל בפנים בלגן היסטרי
ואני לא יכולה ככה יותר.
גיא: אין לי זמן עכשיו לשיחות האלה.
זוהר: איזה שיחות?
גיא: המעיקות.
זוהר: אז תגיד לי אתה.
גיא: מה?
זוהר: אני רוצה לשמוע את זה ממך.
גיא: מה?
זוהר: את האמת!
גיא: איזה אמת? מה אמת? את לא מבינה שאני לא יודע על מה את
מדברת בכלל?
זוהר: אני מבינה, גיא. אני מבינה טוב מאוד, אבל הייתי רוצה
שלשם שינוי תסביר לי אתה. נמאס לי להבין לבד.
גיא: (צורח)מה את רוצה???
זוהר: אותך! אבל לא ככה.
גיא: מה זה ככה? מה רע לך לעזאזל? את מטריפה אותי, זוהר. עוד
רגע אני צריך להיות מחוץ לבית ואני עדיין כאן מאז שהתעוררתי כי
הגברת חלמה סיוטים בלילה ועכשיו היא קמה עם מצב רוח רע. איפה
ההיגיון בזה? איפה? אין! אין הגיון! למה אני תמיד מנסה להוציא
אותך מזה? למה אני לא בורח מהחדר ברגע שאני קולט שאת בעוד אחת
מההתעוררויות האלו שלך? למה? אני כזה טיפש.
זוהר: נכון.
גיא: אז די. נגמר המשחק. שיהיה לך בהצלחה בצילומים היום. אני
אראה אותך בערב.
זוהר: אנחנו נראה אם תראה אותי בערב...
גיא: את לא מאיימת עליי.
זוהר: טוב.
גיא: זוהר, את לא מפחידה אותי עם ההצהרות הפתטיות האלה.
זוהר: טוב.
גיא: זוהר, מספיק עם זה. אם את ממש רוצה אנחנו נמשיך את הריב
הזה בערב.
זוהר: אני לא מתכוונת לריב איתך כשתחזור.
גיא: למה? אולי תירגע לך הקפריזה עד אז?
זוהר: אני לא יודעת אם אני מתכוונת להיות כאן כשתחזור.
גיא: אין בעיה. תעשי מה שאת רוצה. אמרתי לך שזה לא עובד עליי
יותר.
זוהר: שום דבר לא עובד יותר. לך, לך תחרבן. זה גם ככה הדבר
שאתה עושה הכי טוב...
גיא: נו די. את תראי שעד הערב יעבור לך.
זוהר: לך תחרבן...
גיא: נו, אל תהיי כזאת רעה.
זוהר: לך תחרבן...
גיא: אני הולך. (ניגש לכיוון הדלת ומסתובב אליה. היא עדיין לא
מביטה בו) איך אני שונא שאת ככה... (יוצא מהחדר)
זוהר: (לעצמה) איך אני שונאת שאני ככה...
(האור יורד בבת אחת)

תמונה 10
(אלומת אור נופלת על מיטת חדרו של חי. הוא ישן על המיטה מכוסה.
הדלת נפתחת. גיא נכנס פנימה. מתפשט בשקט ונשאר עם חולצת הT
הצהובה ותחתונים. הוא נכנס למיטה בשקט. חי מתעורר בבהלה...)
חי: מה אתה עושה פה?
גיא: (מתחיל לנשק את גופו) שלום גם לך...
חי: אתה לא נורמאלי. אתה יודע איך נבהלתי?
גיא: חשבתי שתשמח...
חי: אני לא הבנתי מה נוגע בי פתאום. (מדליק את המנורה שליד
המיטה שלו)
גיא: לא, תסגור את האור. בוא אליי...
חי: די, גיא.
גיא: מה 'די גיא'? בוא קצת אליי...
חי: לא בא לי. תן לי להירגע.
גיא: מה להירגע? הייתי בטוח שתהיה מאושר. פעם היית מתחנן שאני
אבוא אלייך בהפתעה כשאתה ישן.
חי: ועשית את זה רק פעם אחת כל הזמן הזה.
גיא: בפעם הראשונה הגבת אחרת...
חי: ועכשיו זה בא לי רע. (קם מהמיטה)
גיא: נו די. נבהלת, עבר. עכשיו בוא לכאן, מה אתה קם?
חי: נקטע לי החלום. (מביט במראה)
גיא: נו, לא נורא...
חי: מה לא נורא? אתה הרסת לי את החלום וזה היה חלום נהדר.
גיא: אני עובר היום בין חלומות בלהות וחלומות מתוקים של
אנשים...
חי: מתחיל לי כאב ראש פתאום. מה השעה בכלל?
גיא: קצת אחרי שתים עשרה ובאחת אני חייב להיות במשרד. בוא לכאן
כבר.
חי: רגע, רגע... אתה רוצה להגיד לי שאתה באת הנה והערת אותי כל
כך מוקדם ועוד פחות משעה אתה כבר בורח?
גיא: לפתוח לנו את היום טוב, אתה יודע...
חי: לנו? לפתוח לנו את היום טוב? לפתוח לך את היום טוב, אתה
מתכוון. אני סגרתי את הלילה שלי בבוקר-לבד כמובן-לפני ארבע
שעות. אני מתחיל לעבוד שוב רק בערב ואני לא מוצא שום סיבה
הגיונית למה אני צריך להתעורר כל כך מוקדם אחרי ארבע שעות
שינה. ויותר מזה... מה גרם לך לחשוב שככה אני אפתח את היום
טוב?
גיא: אתה יכול לחזור לישון אחר כך... (מחייך אליו)
חי: אתה כזה אגואיסט.
גיא: נו די, חי. אל תהיה כזה. אני מצטער שהרסתי לך את החלום.
בוא הנה, תן לי לפצות אותך על זה. אתה לא תתחרט...
חי: עזוב. אני גם עצבני עכשיו וגם כואב לי הראש.
גיא: (מתיישב על המיטה) o.k , תהיה עצבני. נראה למה זה
יעזור....
חי: וזה מעצבן אותי עוד יותר שאני מתעצבן מזה.
גיא: די, חי. אין לי כוח לעצבים יותר היום. אכלתי מזה מספיק
בבית ושבעתי. אפשר להגיד שנחנקתי אפילו...
חי: מה? רבת גם עם בעלת הבית הבוקר?
גיא: לך אולי הרסתי חלום מתוק, לה יש סיוטים. תתנחם בזה.
חי: על מה יש לה סיוטים? החיים שלה הרי מושלמים...
גיא: לא על מה, על מי- עליי. והיא כל פעם נותנת לי להרגיש אשמה
כאילו אני עושה לה את הדברים האלה במציאות.
חי: מה אתה עושה לה בחלומות האלה?
גיא: עזוב. היא קראה יותר מדיי מחזות. כל פעם זה משהו אחר.
אכזרי יותר. פעם היא אפילו חלמה שאני מטביע אותה באמבטיה.
חי: אתה לא רציני. והיא רבה איתך בגלל הסיוטים שלה?
חוצפנית...
גיא: ואתה יודע שאיתה הרי אי אפשר לנצח...
חי: אני יודע.
גיא: אבל היום זה היה יותר מזה. היה שם עוד משהו.
חי: למה אתה מתכוון?
גיא: בזמן האחרון היא עוקצת אותי המון על כל עניין אהרון.
חי: אהרון המעצב?
גיא: כן.
חי: מה אהרון קשור?
גיא: אני לא יודע. גם שלשום בלילה היא הזכירה אותו והציקה לי
לגביו.
חי: מה זאת אומרת הציקה?
גיא: תחקרה אותי עליו. שאלה אם הוא הומו, למרות שזה מובן
מאילו.
חי: מה, עיוורים וחרשים היו קולטים שהוא הומו...
גיא: שאלה אותי אם הוא יפה בעיניי ועכשיו היא שאלה אותי אם אני
נפגש איתו היום.
חי: אתה רוצה להגיד לי שהיא חושבת שיש לך משהו איתו?
גיא: אני כבר לא יודע איתה. מה היא יודעת ומה היא לא יודעת ומה
היא לא רוצה לדעת ומעלימה עין...
חי: אבל אתה אמרת לי שהיא יודעת שאתה דו מיני, או איך שאתה לא
קורא לסטייה הזאת...
גיא: אני כבר לא יודע. אף פעם לא אמרתי לה את זה מפורשות.
סיפרתי לה שהיו לי ניסיונות, אבל זה היה עוד לפני שהתחתנו. מאז
הנושא לא הועלה שוב ואולי היה לי נוח להשאיר את זה בגדר
ניסיונות ולא יותר.
חי: אני לא מאמין. אני הייתי בטוח שהיא יודעת שאתה שוכב גם עם
גברים לפעמים.
גיא: אני לא שוכב עם גברים.
חי: סליחה? ומה אני בדיוק? יעל בר זוהר?
גיא: אתה-אתה ואני שוכב רק איתך.
חי: גיא, אתה יותר הומו ממני וכדאי שתשלים עם העובדה הזאת
כבר.
גיא: אני לא הומו. מתי כבר תרד מזה.
חי: אתה הומו אוכל בתחת בדיוק כמו כולנו.
גיא: רד מזה!
חי: אתה הומו מוצץ זין, מלקק ביצים ו...
גיא: (קוטע)תסתום!
חי: חולה על זין עמוק בתוך התחת שלך...
גיא: (מתפוצץ) איך היית רוצה שאני אהיה הומו כמוך, אהה... אבל
אני לא, תודה לאל. תקרא לזה איך שתקרא לזה-דו מיני,
ביסקסואל-אבל אני לא צריך תוויות והגדרות בשביל לדעת שאני לא
הומו. עכשיו כדאי לך להניח לזה ומהר...
חי: אז תענה לי רק על שאלה אחת.
גיא: נו...
חי: כשאתה מאונן אתה מפנטז על בחורים שריריים עם זין ענק או על
בחורות עם משולשים שעירים בין הרגליים?
גיא: נו באמת...
חי: תענה לי. על בחורים או על בחורות?
גיא: לפעמים זה ולפעמים זה.
חי: על מי יותר? על מי בדרך כלל?
גיא: לא יודע... אולי על בחורים. נראה לי שעל בחורים, אבל זה
לא אומר כלום.
חי: ותענה לי על זה, עם מי אתה נהנה לשכב יותר? איתי או עם
מלכת הדרמה הקולנית שלך?
גיא: חי, די עם התחקיר המטופש הזה. אמרת רק שאלה אחת.
חי: אז תענה לי על זה ואני אעזוב אותך. מבטיח.
גיא: נו, ברור שאיתך. אתה לא מבין שאני כבר בקושי שוכב איתה
וגם אז זה רק אם אני ממש שתוי. זה מה שרצית לשמוע?
חי: I rest my case...
גיא: מה?
חי: לתרגם לך? הנחתי את המזוודה שלי.
גיא: whatever , עכשיו אתה מוכן בבקשה להיכנס למיטה לפני שאני
אהיה חייב לעוף...
חי: (בשלו) אז אתה אומר שהיא חושדת...
גיא: אני לא יודע וחשבתי שאנחנו לא מדברים על זה יותר...
חי: אבל למה שהיא תחשוב שתרצה לשכב עם אחת כמו אהרון...?
גיא: אין לדעת. כנראה כי הוא כזה הומו ואני עובד איתו. אבל די,
בוא נניח לזה. אני מתחנן.
חי: היית שוכב איתו?
גיא: אני רוצה לשכב איתך. אתה מוכן לבוא כבר?
חי: כואב לי הראש.
גיא: o.k... (קם מהמיטה ומתחיל להתלבש בזריזות) אני מבין שגם
כאן לא נחמדים אליי...
חי: מה אתה רוצה? לא בא לי. לא התעוררתי טוב.
גיא: מה קרה, רק אני מתעורר טוב כבר?
חי: (מסנן)אני לא מבין איך אתה ישן בלילה בכלל...
גיא: (מסיים להתלבש) אין בעיה, חי. אני לא צריך את זה עכשיו.
אני ממש לא בקטע של...
חי: (קוטע)אני ואני ואני... אתה שם לב בכלל?
גיא: רד ממני!
חי: רד ממני! רד לי! הכול סובב סביבך. הכול זה איך שאתה רוצה,
נכון? פתאום אתה צריך זין בתחת כדי להתחיל את היום בסבבה אז
אתה משתמש במפתח שנתתי לך ונוחת לי במיטה אחרי שלושה חודשים
מאז הפעם הראשונה והאחרונה שעשית את זה. יש לך מושג בכלל כמה
זה הבהיל אותי? אני רגיל לישון לבד. כל לילה. לבד. אני רגיל
ללכת לישון לבד בלי חיבוק ונשיקת לילה טוב ולהתעורר לבד במיטה
שלי. לבד. אני איתך ואני כל כך לבד. אני לא חושב שאף פעם בחיים
שלי הרגשתי כל כך לבד כמו שאני מרגיש איתך. ומתחיל להיות קר,
עוד מעט בא חורף ואין לי זין לזה יותר, אתה שומע? אני מרגיש
כאילו אני יוצא עם רוח רפאים. אני מנהל בר של הומואים לעזאזל.
מתחילים איתי כל ערב שלושה חתיכים לפחות ואני תמיד מסרב
להם..."מצטער, יש לי חבר...מצטער, אני כבר תפוס"... חבר...
קוראים לו דני דין. אף אחד לא יכול לראות אותו חוץ ממני.
(מזמר) יש לי חבר ושמו טין טן, והוא קטן
קטן קטן, והוא קטן קטן מאוד והוא שלי והוא בסוד...
גיא: סיימת את המחזמר?
חי: נמאס לי לשחק מחבואים, גיא. אנחנו כבר לא ילדים. נמאס לי
להתחבא. אני יצאתי מהארון שלי לפני יותר מעשר שנים. מה אני
עושה פה לעזאזל?
גיא: אתה גר פה.
חי: זה כל כך לא מצחיק.
גיא: זה עצוב, אבל זה מה שיש.
חי: זה כל מה שיש לך להגיד לי?
גיא: כרגע זה כל מה שאני יכול לתת.
חי: ואני אמור לשבת ולחכות עד שמשהו ישתנה.
גיא: אתה לא חייב כלום.
חי: אני רוצה להבין, אתה מצפה ממני לשתוק ולהמשיך להחיות את
האשליה?
גיא: אני לא מצפה ממך לכלום. אל תצפה ממני לכלום.
חי: מה אתה רוצה שאני אעשה?
גיא: אני רוצה שתעשה מה שאתה רוצה.
חי: אתה לא מאפשר לי לעשות מה שאני רוצה. אתה לא מאפשר לעצמך
לעשות מה שאתה רוצה.
גיא: אני עושה רק מה שאני רוצה.
חי: זאת בדיוק הבעיה. אתה משקר לעצמך שאתה מרוצה.
גיא: אני באמת מרוצה.
חי: אתה מאכיל את עצמך בשקרים ובדרך מסבן את כל העולם.
גיא: אני חושב שעדיף שאני אלך.
חי: גם אני חושב.
גיא: חשבתי שתופתע... חשבתי שתשמח.
חי: אז שנינו הופתענו. הפתעה...
גיא: טוב. יום טוב. (הוא מחכה לתגובה ומשלא נענה יוצא מן
החדר)
חי: עוד יום.
(האור יורד בבת אחת. מסך יורד.)

תמונה 11
(אור עולה בבת אחת על הבמה. ספוט אחד על זוהר אשר עומדת בקדמת
הבמה לפני המסך. היא לבושה בחוסר טעם משווע, חליפה שמאוד לא
מחמיאה לה...)
זוהר: מה יהיה הסוף איתי? מצבי רק הולך ומדרדר מרגע לרגע. אני
לא יכולה להמשיך ככה. לא יכולה להמשיך להיות איתו, למרות שהוא
כל שליבי מבקש. ועכשיו זה... איך אוכל לספר לו שאני בהריון. זה
יבריח אותו לגמרי. הוא לעולם לא יסכים. אני חייבת ללדת את הילד
הזה. כל מה שתמיד רציתי זה ילד ממנו. אם לא אוכל לקבל אותו אז
לפחות הילד... אבל אני חייבת לספר לו. חייבת. אני אספר לו,
ויהיה מה שיהיה.
(קול נשמע מחוץ לבמה "Cut!". אור מלא עולה על הבמה. נכנס מנחם
מוחא כפיים.)
מנחם:  בראוו! בראויסימו!
זוהר: (בבת אחת יוצאת מהפאתוס) עבר טוב?
מנחם: יוצא מן הכלל משכנע. לרגע אפילו אותי ריגשת.
זוהר: אתה לא רציני, לא הייתי שם בכלל.
מנחם: אני האמנתי לך.
זוהר: לשקר הזה?!
מנחם: את שקרנית מצוינת, גברת זוהר. שקרנית מצוינת ושחקנית
מעולה.
זוהר: (מסננת)מה ההבדל?
מנחם: אני חושב שאפילו נשאיר את כל המונולוג הזה בקלוז-אפ
שעכשיו לקחנו. הפרצוף שלך פשוט שורף את המסך...
זוהר: עד שבסוף המסך ישרוף את הפרצוף שלי ואני אהיה מזוהה לעד
עם הטלנובלה הזאת...
מנחם: את נורמאלית? מפה השמיים הם הגבול...
זוהר: איזה שמיים? מקסימום שמי הטלוויזיה הישראלית והם נמוכים
יותר מהחול הישראלי ועוד פחות מעניינים ממנו.
מנחם: כן, כן, גברתי. פה זה לא הוליווד אבל התעשייה עובדת.
זוהר: עובדת כמו אזור תעשייה מסחרי ומפיקה העתקים של זבל תוצרת
חוץ.
מנחם: טוב, גברת. את הביקורת שלך את יכולה לשמור לבעלך ולקטר
לו כמה שאת רק רוצה על חוסר הסיפוק האומנותי שלך.
עכשיו-(מסתובב לכיוון הקהל וקורא)אנחנו מצלמים את הסצנה
האחרונה של הפרק או מה?... איפה שגיא?... שגיא! אז תקראו לו
בבקשה מחדר איפור...
זוהר: עכשיו מצלמים את הסצנה האחרונה?
מנחם: (מסתובב לעברה בחזרה) כן. אנחנו קודם נצלם אותה ואחר כך
נשלים את שאר הסצנות.
זוהר: אני יכולה בינתיים סיגריה?
מנחם: מה פתאום. אני צריך אותך עם האיפור בדיוק ככה.
זוהר: מה זה משנה? עד ששגיא יגיע.
(שגיא נכנס מצד הבמה. הוא פונה לזוהר)
שגיא: שלום לך. (מנשק ללחייה. היא אינה מגיבה אליו.) ואתה...
(קרב למנחם) אני כבר ירביץ לך אחר כך... (מלטף את פניו של
מנחם)
מנחם: (הודף אותו) תזכור שהבטחת... עכשיו גש לגברת ההרה ובוא
נגמור עם זה כבר...
שגיא: עכשיו אני מגלה שהכנסתי אותה להריון.
מנחם: כן, מותק. הסצנה האחרונה של הפרק. כולנו יודעים מה קורה
בה.
שגיא: ואני בשוק כל הדרך...
מנחם: בשוק טוטאלי. תעשה פרצוף מופתע.
שגיא: ככה טוב?... (לובש פרצוף מבולבל)
מנחם: איזה מזל שאתה כזה יפה... קדימה, אנשים (מסתובב לכיוון
הקהל) כולם מוכנים?
          Roll VTR... (הוא פונה שוב לעבר השחקנים)
זוהר: (שהייתה חסרת מנוחה עד כה) מנחם, אני מוכרחה לדבר איתך.
מנחם: אחר כך, גברת...Action!
זוהר: לא 'אחר כך, גברת'. עכשיו, גברת. אני חייבת לדבר איתך
עכשיו.
מנחם: Cut! מה עכשיו, חצופה?
זוהר: אני רוצה שנדבר בארבע עיניים.
מנחם: את ירדת מהפסים? זוהר, זה ממש לא הזמן...
זוהר: לא איכפת לי.
מנחם: יש לך מושג מה את עושה בכלל? את שורפת לנו זמן צילום.
זוהר: זה לא מעניין אותי בכלל.
מנחם: (פונה לכיוון הקהל) אנשים, קחו שוב הפסקת סיגריה. מצטער,
הגברת חייבת לדבר. (פונה אליה) יש לך חמש דקות ואני מקווה
בשבילך שזה משהו חשוב.
שגיא: שאני אצא?
מנחם: אתה יכול להישאר. בוא לידי. (שגיא ניגש אליו)
זוהר: שגיא, צא בבקשה. אני רוצה לדבר רק איתו עכשיו. (שגיא
פונה לצאת)
מנחם: זה בסדר. אתה יכול להישאר. הוא נשאר פה לידי. (שגיא
נעצר)
זוהר: מנחם, אל תתחיל איתי עם משחקי כוחות.
מנחם: את אל תתחילי איתי עם משחקי כוחות. לא כדאי לך כי אני
הרי אנצח.
שגיא: אני חושב ש...
מנחם: (מרים את קולו)שגיא, בוא עמוד פה וסתום את הפה. (שגיא
ניגש לצידו ושותק)
זוהר: תראו את הכלבלב הזה...
מנחם: תתעסקי בעניינים שלך, חצופה, ותסתכלי על עצמך לפני שאת
מותחת ביקורת על אחרים. עכשיו דברי. הזמן שלך נגמר עוד רגע.
זוהר: אני לא מסוגלת להמשיך יותר.
מנחם: על מה את מדברת?
זוהר: התפקיד הזה... התמר הזאת...
מנחם: עוד פעם חוזרים לשיחה הזאת?
זוהר: אתה לא מבין שכל פעם נחזור לשיחה הזאת. כל עוד תמר
ממשיכה להיות תמר והצרות ממשיכים ליפול עליה, זה לא נגמר.
עכשיו היא עוד רק בהריון, אחר כך הילד ייצא מפגר. ובסוף אנחנו
הרי יודעים מה יקרה לה. תמרי המסכנה. אני לא יכולה להמשיך לגלם
את המסכנה. בסוף אנשים יחשבו שתמר המסכנה היא באמת זוהר ואז
זוהר תהיה באמת מסכנה. אני לא מסוגלת להמשיך לדקלם את הטקסט
האידיוטי הזה ולשקר לקהל שאני מרגישה משהו באמת, ובו זמנית
לשקר לעצמי שאני נהנית. לשקר לעצמי שאני עובדת במקצוע שבחרתי.
לשקר לעצמי שזה בדיוק מה שתמיד רציתי לעשות. אני אומנית. אני
רוצה ליצור אומנות לא אוננות טלוויזיונית. אני מעדיפה להמשיך
לשחוק את עצמי בתיאטרון עוד שנים ולגמור את הקריירה שלי
כאנונימית ביותר לקהל הרחב. אני רצינית. אני מעדיפה תפקידים
קטנטנים על הבמה כמו שעשיתי בעבר, מאשר את התמר הזאת עם כל
ההכרה שהיא נותנת לי. אני לא יכולה להמשיך להחיות את התמר
הזאת. נמאס לי מתמר כבר. בהתחלה חשבתי שיש בה איזה קסם איזה
ניחוח סקסי של הכלבה המליינית לעתיד, אבל כשהבנתי שלא ייצא
כלום מהתמר הזאת. אני פשוט לא מעוניינת יותר בתפקיד הזה.
איבדתי עניין בו.
מנחם: סיימת?
זוהר: אני חושבת שכן.
מנחם: מצוין. אנחנו נמשיך את השיחה הזאת בסוף היום. עכשיו אפשר
כבר לצלם את הסצנה המחורבנת הזאת...?
זוהר: אתה כנראה לא הבנת...
מנחם: מה?
זוהר: אני לא מתכוונת להמשיך לשחק בסדרה "לחיות את האשליה" עוד
רגע אפילו.
מנחם: זוהר, אנחנו באמצע צילומים. יש לנו עוד המון עבודה...
זוהר: נכון. לכם יש עוד המון עבודה ואתם צריכים למצוא לי
מחליפה בנוסף לזה.
מנחם: איזה מחליפה בראש שלך? זאת אופרת סבון. את ירדת מהפסים,
גברת. יש לך חוזה.
זוהר: תתבע אותי. אני לא מפחדת.
מנחם: תגידי לי, את פסיכית? את על כדורים, נכון?
זוהר: תאמין לי, זה יעשה רק טוב לקריירה שלי. אני כבר רואה את
הכותרות בעיתונים- "השחקנית הישראלית הראשונה שנתבעת על שעזבה
תפקיד בסדרת טלוויזיה במהלך הצילומים בגלל איכות אומנותית
ירודה שלא יכלה להתפשר עליה"...
מנחם: זאת כותרת בעיתון? זאת כבר כתבה. את מטורפת, לגמרי
מטורפת...
שגיא: למה? זה דווקא נשמע הגיוני.
מנחם: אתה תסתום.
זוהר: למה? עד שהכלבלב שלך פותח כבר את הפה. תן לו להתבטא.
מנחם: את תפסיקי לנהל פה את העניינים ואל תתערבי ביחסים
האישיים שלי עם הצוות.
זוהר: היחסים האישיים שלך כאן מחליאים אותי. אתה מחליא אותי.
(לשגיא) חמוד, גם אתה מזעזע אותי. כל ההפקה הזאת מגעילה אותי
ויותר מהכול התמר הזאת המסכנה מחליאה אותי. כמה שאני מתעבת
אותה. אני מוכרחה להשיל אותה ממני... (מורידה את הז'קט)
מנחם: לא מעניין אותי אם את אוהבת אותי ואת ההפקה הזאת ואפילו
אין צורך שתאהבי את התפקיד שלך מבחינתי, אבל כל עוד את חתומה
תחת חוזה את לא הולכת לשום מקום.
זוהר: אנחנו נראה בקשר לזה.
מנחם: מי את חושבת שאת? את חושבת שאת איזו כוכבת גדולה? את
חושבת שאת מדונה, שיכולה לעזוב הפקה באמצע כי לא בא לה על
התפקיד ועל הצוות יותר. לאן תלכי? מי בכלל ירצה לעבוד איתך
אחרי הסקנדל הזה?
זוהר: במאים אמיתיים עם תפקידים אמיתיים ועם טקסט אמיתי.
מנחם: את יורקת לבאר ממנה את שותה.
זוהר: זאת באר של שתן והיריקה שלי רק משפרת את הטעם שלו אם
כבר...
מנחם: זה יהיה הסוף של הקריירה שלך.
זוהר: אם אני אשאר הקריירה שלי תגמר הרבה יותר מהר.
מנחם: את עושה את הטעות של החיים שלך, ועל טעויות משלמים.
זוהר: טוב, אני חושבת שהבנתי את דעתך ומאחר ולא נגיע להסכמה
אני מעדיפה לפרוש פה...
מנחם: (קוטע) תקשיבי לי טוב, גברת. אנחנו עכשיו מצלמים את
הסצנה האחרונה של הפרק. אחר כך נסיים את הצילומים להיום ונארגן
לך פגישת הפקה דחופה. זה הכי טוב שאני יכול להציע לך. עכשיו,
תהיי ילדה טובה. צאי מהדרמה ותעשי מה שאת יודעת לעשות הכי
טוב-לשחק.
זוהר: אני לא מסוגלת לשחק את התפקיד הזה יותר. נשבר לי מתמר
המסכנה שמשלימה עם מר גורלה ומבכה את חייה.
מנחם: אז אל תשחקי. תקריאי את הטקסט למצלמה. את רק צריכה לעמוד
שם ליד שגיא ו...
זוהר: (קוטעת) אני לא מסוגלת אפילו להגיד בקול רם עוד שורה
מהטקסט האיום הזה. זאת פגיעה באינטליגנציה של הקהל ושלי
כאומנית וכבנאדם.
שגיא: את לא חושבת שאת מגזימה? זאת בסך הכול סדרת טלוויזיה...
זוהר: מה אתה מתערב פתאום?
מנחם: למה את משתיקה אותו עכשיו? דבר, שגיא.
שגיא: את שחקנית-תשחקי. אני לא מבין מה הבעיה עם זה.
זוהר: אתה לא מבין, יפיופון, כי אתה לא שחקן. הטקסט הזה מנצל
את מיטב הכישרון שלך. יותר עומק מזה אי אפשר למצוא בכלל
באישיות הנלוזה והמתרפסת שלך. איך אתה חי עם העובדה שכולם
יודעים שהיית צריך לשכב עם הטרח הזה בשביל לקבל את התפקיד? לא
שזה לא לגיטימי. זה דבר מאוד מקובל בתעשייה הזאת ומספיק שחקנים
ושחקניות קיבלו תפקידים דרך מיטות של בימאים שנראים הרבה יותר
רע ממנו, אבל הפומביות הזאת. בלי טיפת בושה אתם מתרוצצים כאן
עם הפלרטוטים האלה והטיזינג האינסופי. לפחות הייתם שומרים על
מעט צניעות עם העניין, לא אומרת בחדרי חדרים אבל גם לא בקולי
קולות. אין לכם כבוד לאחרים? אתם מגעילים אותי. שניכם מגעילים
אותי. כל ההומואים מגעילים אותי.
מנחם: אז זה העניין... את בעצם הומופובית.
זוהר: אני מוקפת בהומואים לכל עבר. אם אתה היית במקומי גם אתה
היית הופך להומופוב. היית הומו הומופוב.
שגיא: (מצחקק) אין דבר כזה.
זוהר: תתפלא, יקירי. קוראים לזה סטרייטים בארון ונמאס לי
מהארון הזה, מכל מה שבתוכו ומכל מה שמחוצה לו. לא רוצה יותר.
די. Cut!
מנחם: אני לא אתן לך לעזוב. אנחנו בחיים לא נצליח למצוא לך
מחליפה זהה.
זוהר: לכל אחד יש מחליף. זה אתה בתור הבמאי אמור להגיד לי. אני
אפילו זוכרת שאמרת לי את זה פעם באחת המריבות שלנו.
מנחם: הסדרה כבר רצה כמעט חודש. הקהל כבר מזהה אותך עם הדמות.
אי אפשר ככה פתאום להחליף שחקנית, זה שובר את כל האמינות בפני
המון הצופים.
זוהר: אתה רוצה להגיד לי שמלא אנשים מאמינים לזבל הזה?
מנחם: אלפי אנשים צופים בך יום יום ומאמינים שאת תמר ישראלי.
אין תמר ישראלי אחרת בעיניהם. זאת כבר את.
זוהר: כרגע קיבלתי את האישור הסופי שלי. (מתחילה לפשוט את
חולצתה המכופתרת) אני מוכרחה לעזוב עכשיו לפני שיהיה מאוחר
מדיי ואני אהיה מזוהה לעד עם תמר המסכנה.
מנחם: מה את עושה?
זוהר: מורידה מעליי את התמר הזאת ואת כל הבד הזול הזה ויוצאת
לחופשי. (ממשיכה לפשוט את בגדיה. מתחילה להוריד את הנעליים)
שגיא: אנחנו מוכרחים לראות את זה? את לא יכולה לעשות את זה
בחדר הלבשה?
זוהר: למה? זה מגעיל אותך, ממי? זה מאיים על ההומואיות שלך?
מנחם: את תשלמי על זה עוד. אני אדאג שזה יהיה התפקיד האחרון
ששיחקת אי פעם. אף אחד לא יעסיק אותך יותר. אין לך מושג כמה את
תצטערי על זה. איך תהיי מסכנה...
זוהר: (בתחתונים וחזייה) לא, אדון מנחם. פה הטעות שלך. אני
אולי אצטער על זה יום אחד, אבל אני לא הולכת להיות מסכנה עוד.
אני שמה לזה סוף, וזאת רק ההתחלה.
(האור יורד בבת אחת. מסך.)


מערכה 2
תמונה 1
(מוסיקת טראנס מתחילה בעוד שאור עולה לאיטו על דוכן
ה"פיצוציה". יריב יושב ליד הקופה וקורא עיתון. הוא נראה יותר
מסודר אך עדיין מוזנח למדיי. הוא לבוש ג'ינס קרוע ושערו הארוך
אסוף. זוהר נכנסת בשקט ומכחכחת בגרונה בקול רם. יריב קופץ
מופתע. הוא מכבה את המוסיקה...)
יריב: שלום, כוכבת.
זוהר: (נשענת עליו ומנשקת על לחיו) שלום, איש אחד. (היא נראית
נסערת אך מאופקת)
יריב: עומדת בהבטחות שלך.
זוהר: סליחה?
יריב: הבטחת שתבואי לבקר.
זוהר: והנה אני...
יריב: יפיפייה כמו תמיד.
זוהר: הו, בדיוק בשביל זה באתי...
יריב: מה, את באמצע צילומים ובאת לקבל קצת חיזוקים לאגו? קצת
פונפונים?
זוהר: לא, ממש לא...
יריב: אז מה? נגמרו לך הסיגריות?
זוהר: לא, האמת שיש לי חפיסה כמעט מלאה. (מוציאה את החפיסה
ומציעה לו סיגריה. הוא לוקח ומדליק לשניהם)
יריב: אז מה מביא אותך אליי בכל זאת?
זוהר: סתם ביקור ידידותי. מה אתה נטפל בשאלות, חרא אחד.
יריב: סתם ביקור ידידותי... אני מבין...
זוהר: מה אתה מבין?
יריב: כלום, כלום...
זוהר: מה אתה רוצה, מציק אחד?
יריב: את האמת? אותך. זה עוזר לי? זה נותן לי משהו?
זוהר: אני אתן לך כאפה עוד שנייה...
יריב: הו, אלימות... מתחיל להיות כאן מעניין.
זוהר: דביל אחד.
יריב: נשים חזקות תמיד עשו לי את זה. חבל על הזמן...
זוהר: כזה דפוק...
יריב: כן, אני דפוק. מודה באשמה.
זוהר: טוב, אז תקלל גם אותי קצת בחזרה...
יריב: עכשיו אני מבין... לא באת לכאן בשביל מחמאות, באת בגלל
הקללות.
זוהר: בדיוק, איך ניחשת...
יריב: כי את זונה ואני מכיר את הראש שלך. את הפוכה לגמרי. את
מקבלת מוטיבציה מהשפלה.
זוהר: איך התגעגעתי לתובנות העמוקות האלו שלך, אפילו שהרוב
הגדול בולשיט בסך הכול.
יריב: אולי. אבל בקשר לזה אני צודק, נשמה, ואני לא מתכוון לתת
לך את הסיפוק הזה.
זוהר: נו, תקלל אותי... מגעיל אחד... (מתקרבת אליו)
יריב: היו לילות שקיללתי אותך. באמת קיללתי אותך. איחלתי לך את
כל הרע שבעולם. חבל על הזמן... הנחתי קללה על ראשך ועל ביתך
כמו מכשף אמיתי. אז עוד חשבתי שזה יחזיר אותך אליי. חשבתי שאם
יהיה לך ממש-אבל ממש-רע בחיים, את תרוצי להתנחם בזרועותיי ואני
אחבק אותך כמו שרק אני יודע ולא אתן לך לעזוב בפעם הזאת. מהר
מאוד הבנתי ששום דבר לא יחזיר אותך אליי כנראה ושעדיף שאמשיך
לברך אותך כמו תמיד ולאחל לך רק טוב. אני עדיין מתפלל בשבילך
לפעמים. כשיוצא לי כבר להתפלל אז אני תמיד מתפלל גם בשבילך.
אני אפילו כבר לא כועס על אלוהים שלקח אותך ממני. גם עלייך אני
כבר לא כועס שהלכת.
זוהר: יריב, אתה יודע שלא הייתה לי ברירה.
יריב: אני יודע, יפה שלי. זה בסדר. אני מפויס עם זה כבר. אומנם
אני עדיין עורג לך ללא הפסק, אבל מפויס. מפויס שחבל על
הזמן...
זוהר: אני שמחה שאנחנו יכולים לשים את העבר מאחורינו. (היא
מכבה את הסיגריה במאפירה  והוא מכבה ישר אחריה. כפות ידיהם
נפגשות במאפירה. הוא לוקח את ידה ונושק לה. הם מביטים זו בזה
בעיניים ושותקים. אחרי שתיקה קצרה זוהר מתנפלת בבת אחת על יריב
המופתע ומנשקת אותו. יריב מתאפס מהר ומשתף פעולה. הם מתנשקים
ארוכות ואז ניתקים.)  
יריב: זה היה הדבר הטעים ביותר שנכנס לי לפה מזה שנים...
זוהר: ("מארגנת" את עצמה) כן אהה... אני לא יודעת מה זה היה
אבל זה בהחלט היה טעים...
יריב: (מסוחרר כולו) כל כך מוכר... הטעם הזה... חבל על הזמן...

זוהר: כבר הספקתי לשכוח את הטעם הזה שלך... הגברי...
יריב: אני בטוח שלבעלך אין טעם כזה גברי.
זוהר: באמת, יריב... למה היית צריך להזכיר אותו עכשיו.
יריב: מצטער.
זוהר: לא... פשוט, אני...
יריב: זה בסדר. אני מבין. סליחה. (פאוזה קצרה)
זוהר: אז מה?
יריב: מה?
זוהר: יפה לך קוקו.
יריב: יפה לי?
זוהר: כן. מבליט את עצמות הלחיים שלך. הרזות האלה.
יריב: דווקא שמנתי איזה חמש קילו.
זוהר: ממש רואים...
יריב: בחיי.
זוהר: אתה עדיין רזה מדיי.
יריב: את תמיד אמרת שאני רזה מדיי.
זוהר: טוב, הכרתי אותך בדיוק בתקופה ש...נפלת....
יריב: אבל אני ממש ילד טוב עכשיו.
זוהר: כן. סיפרת לי כבר. עדיין נורא רזה.
יריב: את אל תדאגי לי.
זוהר: אני תמיד דואגת לך.
יריב: לחוצה אחת...
זוהר: שרוט אחד...
יריב: תגידי, את לא באמצע צילומים בכלל?
זוהר: לא. דווקא לא.
יריב: כבר נגמר? פעם שעברה עברת כאן הרבה יותר מאוחר.
זוהר: הפעם זה נגמר מהר. בשבילי בכול אופן...
יריב: אהה, השתחררת מוקדם, זונה אחת, והם ממשיכים לצלם שם.
זוהר: אני השתחררתי לגמרי והם... לא ממש איכפת לי מה הם יעשו.

יריב: אני לא מבין.
זוהר: זה נגמר.
יריב: מה נגמר?
זוהר: התפקיד הזה. אופרת הסבון הזוועתית הזאת.
יריב: מה? חשבתי שיש לכם עוד המון ימי צילום.
זוהר: להם יש. אני כבר לא בפנים.
יריב: את לא רצינית. פיטרו אותך?
זוהר: הלו, הלו... התפטרתי. שחררתי את עצמי מעול המסכנות.
יריב: את נורמאלית? מה, ככה באמצע?
זוהר: אני שחקנית חופשייה שוב.
יריב: אבל מה עם החוזה שלך? מה עם...
זוהר: (קוטעת) עזוב. אין לי כוח לדבר על זה יותר ואני גם ככה
חייבת לזוז כבר.
יריב: מה לזוז? איזה לזוז? את לא יכולה ככה להנחית את זה עליי
בלי להסביר. את בטח צריכה לדבר. לשתף מישהו.
זוהר: כן, אני צריכה, אבל לא אותך. (מדליקה סיגריה)
יריב: זוהרית, יש לי פה עוד שעתיים ואם את רוצה אני יכול...
זוהר: (קוטעת) ממי, תשמע. האמת היא שרק קפצתי להגיד שלום כי
רציתי לראות אותך שוב לפני שאני עוזבת פה. אני לא מתכוננת
להגיע עוד לאולפן הזה ואני מניחה שלא אראה אותך שוב עוד הרבה
זמן...
יריב: את לא יכולה ללכת ככה. לא אחרי הנשיקה הזאת.
זוהר: יריב, אתה נרקומן. מה אתה מצפה? שאני אתן לנו עוד
צ'אנס?
יריב: אמרתי לך כבר שאני נקי לגמרי. יותר משנה מאז שעזבתי את
המכון ואני לא נוגע יותר בזבל הזה. חבל על הזמן... אני נשבע
לך, זוהר.
זוהר: אני מאמינה לך. אני פשוט לא אוכל לדעת אף פעם מתי תיפול
שוב. אתה מכור לנצח גם אם לא תיגע בחרא הזה יותר בחיים.
יריב: אלייך אני מכור. רק אלייך.
זוהר: אני יודעת, וגם זאת בעיה כי אני כבר מזמן לא מכורה אליך.
אין איזון, איש אחד, ולעולם לא יוכל להיות איזון בינינו. אל
תכעס, זה פשוט ככה. פעם גם אני נורא כעסתי. כעסתי עליך וכעסתי
על עצמי וכן, גם אני כעסתי על אלוהים. אבל גם אני עשיתי את
הפיוסים שלי מזמן. באמת. אני יודעת היום יותר טוב מאי פעם שכך
זה כך. פשוט ככה.
יריב: ככה?
זוהר: (נגשת אליו ונושקת לו על פיו קטנה) פשוט ככה... (צועדת
החוצה) שמור על עצמך.
יריב: תמשיכי לזרוח, כוכבת.
(זוהר נעלמת. יריב מדליק את מוסיקת הטראנס שוב. האור יורד
עליו.)

תמונה 2
(המוסיקה נחלשת בפייד. אור עולה על הבמה בבת אחת. זוהר יושבת
על הספה בסלון שלה ומולה יושבת אור. הן מכבות את הסיגריות שלהן
בו זמנית ושותקות...)
אור: אני כאילו לא יודעת מה להגיד לך על זה. לא יודעת מאיפה
להתחיל כאילו.
זוהר: אני שלמה עם עצמי במאה אחוז.
אור: אז זה הסוף של "לחיות את האשליה".
זוהר: כן. אני אומרת, שלום חיים-להתראות אשליה.
אור: אני בטוחה שזאת הייתה חוויה דיי מעניינת כאילו במבט
לאחור.
זוהר: אור, אני לא מביטה לאחור. אני מסתכלת קדימה בכיליון
עיניים.  
אור: זה לא היה כזה נורא. זה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע
כאילו.
זוהר: זה לא חוכמה. תמיד הכול יכול להיות הרבה יותר גרוע.
אפילו לאיוב יכול היה להיות עוד יותר גרוע... לכול מקרה אסוני
יכול תמיד להיות אחד יותר גרוע. כמו הסדרה הספרדרדית
המקורית-אם חשבנו שהיא נוראית, קיבלנו את הגרסא הישראלית היותר
נוראית.
אור: וגם בטלוויזיה שלנו ייצרו זבל יותר מסריח.
זוהר: אולי, אבל עצם העובדה שלקחו יצירה כל כך מגעילה בספרדית
ותירגמו אותה לעברית...
אור: רייטינג זה שם המשחק כאילו.
זוהר: ברור. ואני לא הולכת לשחק חלק במשחק הזה יותר.
אור: להיפך. אני בטוחה שעכשיו יעשו היסטריה מטורפת סביבך
בתקשורת, מה שיכניס לסדרה רק עוד רייטינג. בסך הכול את פצצת
רייטינג לא רעה בכלל. כולם עכשיו ירצו לראות מי תחליף אותך
כאילו.
זוהר: מעניין באמת מי תחליף אותי. מי תהיה המסכנה החדשה.
אור: היא חייבת להיות מאוד יפה.
זוהר: וצעירה. היא חייבת להיות צעירה.
אור: אני מקווה שייקחו שחקנית טובה לפחות.
זוהר: למה? שתהיה גרועה, שיוכלו להגיד שהיא לא נכנסת לנעליים
שלי.
אור: אז שתהייה גם מכוערת, שיוכלו להגיד שהיא גרסא חיוורת של
היופי הנדיר שלך כאילו...
זוהר: איזו שחקנית תרצה בכלל לשחק את התמר הזאת?
אור: מה, בחייך. יש ים של שחקניות לא מוכרות שזאת הזדמנות פז
בשבילן. זה עדיין להופיע כמעט כל יום בטלוויזיה בסדרה עם
רייטינג מעולה כאילו.
זוהר: אז מה, את חושבת שעשיתי טעות?
אור: לא, לא... מה פתאום. זה... זה לא היה בשבילך מהתחלה.
את... את beyond it כאילו.. זה קטן עלייך. לא בשבילך "לחיות את
האשליה" יותר.
זוהר: חוץ מאשר בחיים עצמם. בחיים האמיתיים שלי אני ממשיכה
לחיות את האשליה. מבחוץ הכול יפה ונוצץ ומבפנים הכול רקוב כמו
תפוח אדום מבריק עם תולעת שמכרסמת אותו עמוק עמוק בפנים.
אור: אני מבינה שעוד לא סיפרת לו שאת יודעת.
זוהר: כמעט. הבוקר. הוא מיהר אז הנחתי שזה לא הזמן המתאים.
אור: את חייבת לדבר איתו עוד הערב.
זוהר: אני כבר לא יודעת. ניסיתי לדובב אותו בקשר לאהרון הזה
אבל לא קיבלתי שום רמז מהפנים שלו. בדרך כלל כשהוא משקר או
מסתיר משהו, נמרח לו מן חיוך קטנטן כזה שובבי בצד הפה והיום
כשהוא דיבר עליו החיוך הזה לא הופיע.
אור: אולי היום הוא התעלה מעל החיוך הזה. את אמרת שצוטטת לשיחת
טלפון בקו השני. את לא דמיינת את זה כאילו, נכון?
זוהר: אישה לא מדמיינת שהיא שומעת את בעלה אומר לגבר "גם אני
מתגעגע לזין שלך"...
אור: די. ככה הוא אמר?
זוהר: במילים אלו ממש.
אור: מנוול...
זוהר: זה לא היה נשמע כמו אחרי פגישה ראשונה או שנייה. הסיפור
הזה רץ כבר הרבה זמן, אני אומרת לך. זה מסתדר יופי עם העובדה
שעכשיו הוא עושה פרסומות לכלב הזה.
אור: הלוואי ושניהם יהיו אימפוטנטים תוך שנה.
זוהר: היי, תיזהרי עם הקללות שלך, את. את הרי מכשפה זה עוד
יקרה בסוף.
אור: מצוין. כאילו את מתכוונת לשכב עוד פעם עם גיא בגלגול
הזה?
זוהר: זה לא ששכבנו יותר מדיי עד עכשיו. אני חושבת שהפעם
האחרונה שעשינו סקס הייתה ביומולדת האחרון שלי, שזה היה בקיץ.
יותר מחודשיים עברו מאז.
אור: את לא רצינית.
זוהר: לפעמים אני נהיית כל כך חרמנית...(מדליקה סיגריה) תראי,
דווקא יש לנו סקס לא רע בכלל, כשהוא כבר קיים. בדרך כלל הבן
זונה דיי שיכור כשזה כבר קורה, והוא נהייה חייתי ואת יודעת כמה
אני אוהבת סקס חזק...
אור: מי לא? (מדליקה סיגריה)
זוהר: אבל סקס במיטה שלנו הפך להיות מצרך נדיר משהו כמו שנה
אחרי שהתחתנו. עד אז הקצב היה מאוד סדיר.
אור: ואת רוצה להגיד לי שאף פעם לא ידעת כאילו על אף גבר
אחר...?
זוהר: את מתכוונת אם תפסתי אותו בעבר?
אור: הוא אף פעם לא אמר משהו?
זוהר: הוא אמר פעם שהייתה לו איזה התנסות והוא הבין שזה לא
בשבילו.
אור: שקרן. את זה אף פעם לא הבנתי. אם הייתה פעם למישהו התנסות
סימן שקיימת המשיכה.
זוהר: זה דווקא מאוד הסתדר לי בזמנו שהוא בדק את הנושא. את
יודעת בגלל כל העדינות הזו שלו ותחומי העניין הקצת נשיים. אבל
תמיד הייתי משוכנעת שהוא באמת נמשך לנשים.
אור: אולי הוא באמת נמשך גם לנשים. אולי הוא נמשך לשני הצדדים
כאילו.
זוהר: בכל אופן, אליי הוא כבר לא נמשך.
אור: אני לא מאמינה. אין זכר שפוי שלא נמשך אלייך כאילו...
זוהר: סליחה? את לא נמשכת אליי. גם את זכר שפוי.
אור: אני לא דוגמא. אני רוצה להיות את, זה גם סוג של משיכה...
זוהר: והיא אפילו יותר מחמיאה לי מאשר אם היית רוצה להכניס את
הזין שלך בתוכי.
אור: סליחה, אחותי, אבל הזין שלי לא יכנס לתוך אף אישה אף
פעם.
זוהר: אף פעם לא הבנתי למה את שומרת אותו בכלל.
אור: מה זאת אומרת למה אני שומרת? מעבר לעובדה שבעזרתו אני
גומרת, שם טמון סוד החיים כאילו... איך את חושבת שאני אביא
ילדים? דרך הרחם שאין לי?
זוהר: למה, את חושבת על ילדים? זה חדש לי.
אור: ברור כאילו. את לא זוכרת ששנים הייתי אומרת שלבן שלי אני
אקרא נועם ולבת שמש.
זוהר: כן, זכורה לי השמש הזאת... אבל אני חשבתי שזה רק קטע
חולף של ילדות בנות עשרים.
אור: מה פתאום. אני עדיין רוצה שאלו יהיו השמות.
זוהר: אורה, אני לא ידעתי על זה. מה... זה נהדר.
אור: מה כל כך נהדר. בינתיים אני לא רואה בסביבה את האבא
המאושר...
זוהר: את לא צריכה אבא בשביל זה. יש לך כבר את הזרע, את צריכה
לעבר איתו.
אור: וכאילו רחם יש לי בהישג יד...
זוהר: (מניחה ידה על בטנה) במקרה הכינותי מראש...
אור: מצחיק מאוד...
זוהר: למה? הרחם שלי לא מספיק טוב בשבילך?
אור: בסדר, זוהר...
זוהר: עכשיו כשאני חושבת על זה, למה לא בעצם?
אור: נו באמת. יש לך עוד רעיונות לא נורמאלים?
זוהר: זה לא נורמאלי? בסך הכול סיפור הבריאה עתיק היומין. כמו
בתורה.
אור: כפרה עלייך, בתורה זה היה אדם וחוה, לא חוה וחוה.
זוהר: את מתרכזת בטפל. לך יש זרע, לי יש רחם ושתינו רוצות ילד.
לי גם ככה לא נשאר יותר מדיי זמן. זה כל כך הגיוני, איך לא
חשבתי על זה קודם...?
אור: את לא יכולה להיות רצינית...
זוהר: אני הכי רצינית שאפשר.
אור: את ירדת מהפסים כאילו?
זוהר: להיפך. אני מרגישה שרק עכשיו אני עולה על המסילה
סופסוף.
אור: את רוצה ממני שאני אעשה לך ילד?
זוהר: אני משתוקקת לילד כבר כל כך הרבה זמן, וגם נראה לי שיש
לך שם זרע משובח...
אור: את משגעת אותי עם הקלות הזאת שאת מייחסת לכל העניין.
זוהר: זה נראה לי כל כך קל. כל כך נכון פתאום.
אור: אני מקווה שאת יודעת שזה יהיה כבוד גדול מבחינתי לעבר
אותך.
זוהר: אז בואי...
אור: בואי. (לפתע נשמע צלצול פעמון הכניסה. שתיהן קופצות בבת
אחת) מה, גיא חוזר כל כך מוקדם?
זוהר: אם זה היה גיא הוא היה פותח.
אור: אז מי זה? את מחכה למישהו?
זוהר: לא. אני אלך לראות. (קמה)
אור: אם זה גיא אני הולכת. אני לא רוצה להיתקע בעין הסערה...
זוהר: את לא הולכת לשום מקום. חכי פה. (יוצאת מהחדר. אור מכבה
את הסיגריה. אחרי שניות ספורות זוהר נכנסת עם חיננית.)
חיננית: (קולה נשמע עוד לפני שהיא נגלית) אז אמרתי שאם אני כבר
דקה ממך... מה אני לא אקפוץ לראות אם אתם בבית? זה מה זה שנייה
מפה הבית קפה הזה. שעה חיכיתי לאילנית הזאת. צלצלתי והיא לא
ענתה. איך הבריזה לי. היא מה זה מגעילה.
זוהר: חיננית, את זוכרת את אור נכון?
חיננית: ודאי. מה שלומך, אורי? לא ראיתי אותך מה זה המון זמן.
את נראית מה זה טוב.
אור: חן חן. מה שלומך, חיננית?
חיננית: עשר. הכול עשר. אז מה, אני מפריעה לכן?
אור: מה פתאום. אני גם ככה כבר התכוונתי לזוז תיכף.
זוהר: חכי, את לא זזה עדיין. בואי, חיננית. בואי שבי.
(הן יושבות שלושתן על הספה כשזוהר ביניהן. זוהר מכבה את
הסיגריה שלה)
חיננית: אז מה, זוהר? היו לך צילומים היום?
זוהר: כן. היו. נגמרו.
חיננית: דווקא לא חשבתי שתהיי בבית. זכרתי שאת מסיימת הרבה
יותר מאוחר.
זוהר: היה יום קצר. נגמר.
חיננית: אז מה, אור? עדיין עובדת במועדון ההוא?
אור: כבר מזמן לא. אני מנהלת בחנות בגדים כבר שלוש שנים.
חיננית: מה את אומרת... חנות בגדים, זה מה זה תפור עלייך.
אור: מה איתך? איך הילדים?
חיננית: ברוך השם, שיהיו בריאים. הגדול עולה לכיתה ב' והקטנה
עולה לי על העצבים.
זוהר: אבל עדיין, את מתה עליה.
חיננית: בזמן האחרון היא עושה לי את המוות.
זוהר: גם אנחנו בדיוק דיברנו על ילדים לפני שהגעת.
אור: (המומה) באמת?... אני לא זוכרת...
זוהר: את אמרת שאת רוצה לקרוא לבת שלך שמש ולבן שלך נועם.
חיננית: שמש? אני עוד לא שמעתי על שם כזה.
אור: שטויות... זה בסך הכול שטויות... חלום ילדות ישן כאילו.
זוהר: בעיניי שמש זה דווקא שם מקסים לילדה.
חיננית: לך לא יזיק בכלל איזו ילדה קטנה שתתרוצץ לך בבית.
זוהר: נכון.
חיננית: ומה? יש חדש עם גיא בקשר לזה?
זוהר: לא בדיוק, אבל בוא נגיד שיהיה חדש בקרוב... אני מבטיחה.
חיננית: בשעה טובה. אמן.
אור: טוב, זוהר, אני כבר ממש צריכה לזוז. עוד מעט סוגרים את
החנויות כאילו.
זוהר: מגעילה...
אור: (קמה) חיננית, כיף לראות אותך.
חיננית: גם אותך, ממי.
זוהר: (קמה) בואי אני אלווה אותך לדלת...
(זוהר ואור מתקדמות לכיוון היציאה. חיננית מדליקה את
הטלוויזיה/קהל)
אור: (מסמנת בפה מפתח נועל ולוחשת) אף מילה לאף אחד...
זוהר: (מסמנת צלב על הלב) אני מתקשרת אלייך יותר מאוחר. (הן
יוצאות מהחדר. אחרי שניות אחדות זוהר חוזרת לסלון ומתיישבת ליד
חיננית. הן בוהות בטלוויזיה ושותקות זמן מה.)
זוהר: אז מה? שם-טוב עם הילדים?
חיננית: לא. אבא איתם. תאמיני לי, שם-טוב עובד כמו חמור בזמן
האחרון.
זוהר: אני בטוחה...
חיננית: ואיפה גיא? המון זמן לא ראינו אותו. איך את מחביאה את
הבעל היפה שלך מאיתנו?
זוהר: אני? מחביאה? הוא מתחבא טוב מאוד לבד... (פאוזה קצרה)
חיננית: היא נראית מה זה עשר האור הזאת. תאמיני לי בחיים לא
הייתי מנחשת.
זוהר: מה לא היית מנחשת?
חיננית: שהיא... שהיא כזאת...
זוהר: אני לא מבינה.
חיננית: מה את מיתממת עכשיו, את יודעת... שהיא הייתה פעם
גבר...
זוהר: אור?! אני מכירה אותה כבר יותר מעשרים שנה. היא אף פעם
לא הייתה גבר.
חיננית: מה, לי את מוכרת את זה? היא הרי לא אישה אמיתית.
זוהר: אור היא יותר אישה ממה ששתינו נהיה אי פעם.
חיננית: כן, אישה שהיה לה פעם בולבול בין הרגליים...
זוהר: עכשיו את מיתממת. גם לשתינו היו מספיק פעמים בולבול בין
הרגליים...
חיננית: אני לא מבינה למה את מעמידה פנים פתאום. זה לא שלא
דיברנו על זה אף פעם...
זוהר: תראי, חיננית. לכל אחד מאיתנו יש עבר מורכב. לכל אחד
מאיתנו יש איזה דפקט-איזו צלקת שאנחנו סוחבים איתנו, אבל אנחנו
לא העבר שלנו. (מדליקה סיגריה)
חיננית: תגידי, אור זה היה השם האמיתי שלה? אני מתכוונת לפני
ה...
זוהר: מאז שאני זוכרת אותה היא הייתה אור ברזילי.
חיננית: איזה קטע זה... אני מה זה מעריכה את האומץ שלה.
זוהר: נכון שהיא נהדרת?
חיננית: כן, גם מה זה יפה לה שהיא עובדת בחנות בגדים עכשיו.
עבודה רצינית והכול.. כל הכבוד לך שנשארת חברה שלה כל השנים.
את יודעת עם כל זה שאת מפורסמת וזה, ולא הפנית לה עורף...
זוהר: למה שאני אפנה לה עורף?
חיננית: לא, את עשר. את מה זה עשר.
זוהר: זה נראה לי מובן מאילו.
חיננית: תגידי... איזה יפה היה הפרק אתמול, נכון? הפעם את
חייבת להודות.
זוהר: יפה? אני לא מצאתי שם שום יופי.
חיננית: אני חושבת שזה היה פרק מאוד מרגש. קצת הורס לי שאני
יודעת בדיוק מה הולך לקרות בגלל הסדרה הספרדית אבל בכל זאת זה
איתך וזה בעברית. זה נראה אחרת.
זוהר: ממש אחרת... אותה גברת מפגרת ומכוערת בכריכה מהודרת
אה-לה-ישראל.
חיננית: זהו, זה גם עם שחקנים ישראלים. אני מה זה אוהבת שחקנים
ישראלים. והשגיא הזה, הבן של המיליונר, מה זה חתיך... הוא גם
מה זה שחקן טוב. הוא עוד יגיע רחוק.
זוהר: אני לא מאמינה שהוא שחקן טוב לדעתך. את גם חושבת שאני
שחקנית טובה, זה שם את זה באור אחר לגמרי פתאום.
חיננית: תפסיקי, את מה זה לא יודעת לפרגן. הוא משהו, אני אומרת
לך. את יודעת שהוא הומו.
זוהר: No shit, שרלוק הולמס.
חיננית: יס , יס, שיט...
זוהר: מאיפה את שמעת על זה?
חיננית: מה, את חושבת שאני לא יודעת לזהות הומו כשאני רואה
אחד?
זוהר: לא ידעתי שיש לך רדארים לגילוי הומואים? חשבתי שרק
להומואים עצמם יש כאלו.
חיננית: האמת היא שבהתחלה הייתי בטוחה שהוא יוצא עם כל
הדוגמניות כי זה מה שכתבו בכול מדורי הרכילויות, אבל אחר כך
התחלתי לראות כל מיני תמונות שלו עם המעצב הזה, ההומו... נו,
איך קוראים לו...?
זוהר: מי?
חיננית: ההוא ששיש לו חנות בכיכר המדינה. ברח לי השם... הומו
אמיתי כזה עם כל הדיבור והתנועות והמלוקקות...
זוהר: לא אהרון...
חיננית: כן, כן, בדיוק. אהרון. נכון שהוא נראה כמו הנסיכה
דיאנה עם זקן צרפתי? הוא מה זה דוחה, אם את שואלת אותי. בכל
מקרה אני ראיתי תמונות שלו ושל שגיא הזה ביחד כמה פעמים ועשיתי
אחד ועוד אחד. אני מזהה זוג מאוהב אפילו על פי תמונה.
זוהר: את לא רצינית, חיננית...
חיננית: את לא מבינה שיש לי מה זה עין טובה לדברים כאלה. מה,
את רוצה להגיד לי שכל הזמן הזה שאת עובדת איתו לא ידעת שהוא
הומו?
זוהר: ברור שידעתי. מהשנייה הראשונה שראיתי אותו הוא היה תקוע
עמוק בתוך החור של התחת של מנחם הבמאי...
חיננית: אז מה את מופתעת כל כך?
זוהר: אני פשוט לא תיארתי לעצמי שיש לו משהו עם אהרון הזה.
חיננית: את לא מיודדת איתו? את יכולה לשאול אותו? אני מה זה
סקרנית לדעת אם אני צודקת.
זוהר: למה אותך זה כל כך מעניין?
חיננית: לא יודעת. חיים של מפורסמים, את יודעת...
זוהר: אז מה? גם אני מפורסמת.
חיננית: כן, אבל על החיים שלך אני יודעת כבר הכול.
זוהר: למה כל כך מעניינים אותך חיים של אחרים?
חיננית: לא יודעת. זה מעניין כזה, פיקנטי. החיים שלי כל כך
שגרתיים. לא שאני מתלוננת או משהו כזה, שגרה זה לא רע, אבל בכל
זאת... תמיד רציתי לדעת איך זה לחיות את החיים הפרועים של
אנשים אחרים. כמה כיף זה צריך להיות... ללכת לישון בלילה עם
מישהו אחד ובבוקר לשכב עם מישהו אחר. להיות חסר עכבות... אני
חושבת שיש בזה משהו מאוד מסעיר. מאוד משחרר...
זוהר: (מסננת תוך כיבוי הסיגריה) אני לא חושבת שאני יכולה
להמשיך עם זה יותר...
חיננית: את? מה את רוצה? גם לך יש חיים מאוד שגרתיים בסך הכול.
יש לך בעל יפה ועבודה קבועה בלי עין הרע. על מה יש לך
להתלונן?
זוהר: (קמה לפתע) חיננית, מתוקה, את יכולה לסלוח לי בבקשה, יש
כמה דברים שאני חייבת לעשות לפני שגיא מגיע הביתה.
חיננית: בטח, בטח... תעשי מה שאת רוצה. אני בינתיים יסתכל לי
קצת טלוויזיה...
זוהר: לא. אני מתכוונת... אני מבקשת שתעזבי.
חיננית: מה? את צוחקת איתי. את מגרשת אותי?
זוהר: אני רצינית, חיננית. זה משהו רציני.
חיננית: אני... (אוספת את עצמה וקמה) אני... תדעי לך שזה מה זה
לא יפה. אני אף פעם לא בקשתי ממך לעזוב את הבית שלי.
זוהר: כמה פעמים כבר הייתי אצלך, חיננית?
חיננית: זוהר, זה מה זה מעליב. רק שתדעי...
זוהר: אני מצטערת. זאת לא הייתה הכוונה.
חיננית: יש דרך... את לא יכולה ככה להיות בוטה. רומזים... זה
מה זה לא יפה...
זוהר: זה גם לא הכי יפה להופיע בבתים של אנשים בהפתעה בלי
הודעה מוקדמת, וראית אותי איזה מקסים הבלגתי. תלמדי!
חיננית: (על סף בכי) מה? אני אמרתי משהו לא במקום...?
זוהר: לא, לא, חיננית. באמת, זה לא את זאת אני.
חיננית: טוב, אני הולכת. (מתקדמת לכיוון היציאה ומסתובבת
בדרמטיות מגוחכת) ואני רק רוצה להגיד עוד דבר אחד... אני הייתי
מצפה מאחותי לטיפה יותר...זה מה זה לא יפה..
זוהר: לא יפה... מה זה לא יפה?
חיננית: את יודעת את המספר שלי... (היא יוצאת. קול דלת נטרקת
בחוזקה נשמע אחרי לכתה.
זוהר תופסת את הטלפון הסלולארי שלה ומחייגת. היא מסתובבת בבית
בחוסר מנוחה בעוד היא ממתינה למענה. לאחר זמן קצר היא
נענית...)
זוהר: שגיא?... היי, מותק, זאת זוהר... כן, כן, האישה
והסקנדל... לא... אני רוצה להתנצל על איך שדיברתי אליך היום...
כן... כן... לא, אני ממש לא מתחרטת על כל השאר, באמת... עכשיו,
אתה שומע?... רציתי לשאול אותך משהו...
(האור יורד בבת אחת.)

תמונה 3
(האור עולה באיטיות על הסלון של זוהר וגיא. איש לא נמצא שם.
קול רשרוש מפתחות ודלת נפתחת. גיא נכנס לסלון הריק. הוא נאנח
וקורא...)
גיא: Honey, I'm home...
(זוהר נכנסת לאחר כמה שניות ונעמדת רחוקה ממנו)
גיא: ערב טוב... (זוהר לא מגיבה, רק ממשיכה להביט בו) אפשר
לקבל נשיקה?... נו, אלילית, מה יהיה? עד מתי תמשיכי לכעוס
עליי?
זוהר: אני לא יודעת להעריך. אני מניחה שזה ייקח לי כמה
שנים...
גיא: אוי, נו... אני כבר לא צעיר כמו פעם. אני יכול למות עד
אז.
זוהר: אני אקח את זה בחשבון.
גיא: נו, אל תהיי כזאת. היה לי יום נורא קשה היום וממש אין לי
חשק להמשיך לריב גם איתך עכשיו. תניחי לזה לשעות הקרובות, מחר
תחזרי לכעוס. תני לי לגמור את היום טוב לפחות, אחר כך תמשיכי
לכעוס שנים..
זוהר: היה לך יום קשה?
גיא: הכי. אין לי כוח יותר לפרסומת המטופשת הזאת. תודה לאל
שממחר זה מאחוריי.
זוהר: ואז תבוא פרסומת מטופשת אחרת, אהה גיא?
גיא: נו, אל תהיי רעה אליי.
זוהר: אם אני אהיה טובה אליך, אני אהיה רעה אליי. (נשמע צלצול
פעמון הכניסה)
גיא: מי? את הזמנת מישהו?
זוהר: אני לא הזמנתי אף אחד.
גיא: אז מי?
זוהר: לך תפתח.
(זוהר מתיישבת על הספה. גיא נאנח וקם לפתוח את הדלת. לאחר זמן
קצר הוא חוזר ביחד עם מלכה. היא נראית מאוד כעוסה.)
גיא: (לבוש חיוך מזויף)אלילית, תראי מי בא...
מלכה: אני מאוד כועסת עלייך, זוהר. (זוהר מביטה בה בתדהמה אך
לא מגיבה)
גיא: נו די, אימא, תפסיקי. אמרתי לך כבר, היינו נורא עסוקים.
מלכה: אני כבר נורא דאגתי. מילא לא לענות כל היום, אבל גם לא
להחזיר צלצול...
גיא: לי יש דד ליין מחר וזוהר כל הזמן בצילומים. את חייבת
להבין...
מלכה: (בשלה)ואני צריכה לבוא כל הדרך עד לכאן רק בשביל לראות
שהכול בסדר?
זוהר: (מתפרצת) את לא היית צריכה לבוא עד כאן, את היית חייבת
לבוא, כי את הרי דאגנית כפייתית, נכון מלכה? ולא משנה בכלל שאת
גרה חמש דקות נסיעה מאיתנו. אז אם את כל כך דואגת עד כדי חוסר
פרופורציה, שלא נאמר טירוף, זאת בעיה שלך ושלך בלבד. אל תאשימי
אותנו לפחות. מילא אותו, הוא הבן שלך, אבל שלא תעזי להאשים
אותי בזה שאת היסטרית. זאת לא הפעם הראשונה אבל זאת הייתה הפעם
האחרונה, ברור?
גיא: זוהר, איך את מדברת לאימא?
מלכה: (בשוק טוטאלי. מפוחדת משהו) זה בסדר, גאיה'לה. היא
צודקת.
גיא: זה היה חצוף ודוחה. אין שום סיבה שתוציאי עליה כעסים
ששמורים לי.
מלכה: לא, גיא. היא צודקת. לא הייתי צריכה לבוא ככה...
גיא: (למלכה) אל תתערבי. זה ביני לבינה.
זוהר: זה מה שאתה רוצה, גיא? זה מה שאתה באמת רוצה? לפתוח את
הקלפים עכשיו בפני אימא שלך. אתה בטוח שכדאי לך?
מלכה: אני באמת מצטערת. סופר מצטערת. לא ידעתי שאתם באמצע
משהו...
זוהר: אנחנו לא באמצע כלום. אנחנו יותר מתקרבים לסוף...
גיא: (למלכה) בואי, ממי. בואי שבי. שאני אכין לך קפה?
מלכה: מה פתאום קפה בשעה כזאת. אני הולכת, אני רק רציתי לדעת
שהכול בסדר...
זוהר: ומה גילית?
גיא: נו אימא, בואי. שבי איתנו קצת. אולי ככה נגמור את היום
טוב.
זוהר: בואי, מלכה,להזיק זה כבר לא יכול... בואי שבי.
מלכה: אתם בטוחים?
גיא: נו כבר... (גיא דוחף אותה לכיוון הספה. מלכה מתיישבת.)
אולי תה?
מלכה: רק עם נשאר מאלה בלי הקופאין. ("מסתדרת" על הספה)
גיא: אני אבדוק. אלילית, את רוצה קפה?
זוהר: לא ממך.
(גיא יוצא מהחדר. זוהר ומלכה יושבות אחת מול השנייה על הספה.
פאוזה קצרה.)
מלכה: נורא יפה היה הפרק אתמול, נכון? (זוהר לא מגיבה ומדליקה
סיגריה. מלכה משתתקת ולאחר כמה שניות מנסה שוב) ובחלק עם הבן
של המיליונר היית כל כך יפה...
זוהר: תודה.
מלכה: (מאושרת מהתגובה) גם הוא בחור מאוד נאה. אני יכולה להבין
למה תמר נפלה ברשת שלו. הוא סופר שרמנטי. גברי כזה...
זוהר: במציאות הוא דווקא הומו דיי נשי.
מלכה: מה?
זוהר: כן, מלכה. תתחילי להשלים עם העובדה שרוב הגברים היפים הם
הומואים.
מלכה: זה שטויות...
זוהר: תאמיני לי, אני יודעת טוב מאוד על מה אני מדברת.
מלכה: מה, הבן של המיליונר בעצמו אמר לך שהוא הומו?
זוהר: (מגחכת) הוא לא היה צריך להגיד לי את זה. הוא צועק את זה
לכל עבר. זה לא משהו שהוא מתבייש בו, הוא פשוט מסתיר את זה
מהתקשורת אבל שם זה פחות או יותר נגמר.
מלכה: אני לא הייתי מאמינה.
זוהר: כדאי שתתחילי להאמין. הוא גם שוכב עם הבמאי. איך נראה לך
הוא קיבל את התפקיד?  
מלכה: לא!
זוהר: מלכה, אני יכולה לחשוף לך הומואים שלא ידעת עליהם שהייתה
נופלת לך הלסת...
מלכה: אני לא רוצה לדעת.
(גיא נכנס לחדר עם שתי כוסות וצלחת עם עוגיות. הוא מתיישב לצד
מלכה. מניח לידה כוס אחת ונשאר עם הכוס השנייה ביד.)
מלכה: תודה, ממה'לה.
גיא: איפה אבא?
מלכה: נו איפה... מול הטלוויזיה רואה חדשות. צחק עליי שיצאתי
אליכם.
זוהר: אז הוא יודע דבר או שניים אחרי הכול...
מלכה: כן, אבל אני באמת מאוד דאגתי. אני לא יכולה להירגע אם
אני לא שומעת מכם כל היום. אז מתחילות כל המחשבות שאולי גם קרה
משהו חס וחלילה.
גיא: העיקר שהכול בסדר.
זוהר: בטח.  הכול בסדר... הכול נהדר... לא יכול היה להיות יותר
טוב.
גיא: שוב את מתחילה?
זוהר: אני לא מתחילה, גיא. זה פשוט לא מפסיק.
מלכה: מה יש לכם, ילדים?
זוהר: את באמת רוצה לדעת, מלכה?
גיא: זוהר, תשמרי את האגרסיות שלך לאחר כך. זה ביני לבינך.
זוהר: אני רוצה לספר לכם משהו...
גיא:  זוהר, תיזהרי לערב את אימא שלי בעניינים שלנו!
זוהר: לא, גיא. זה קשור רק אליי. זה עניינים שלי בלבד. אני
בטוחה שאתה זוכר שיש לי משל עצמי וקורים בהם דברים שגם לא
קשורים אליך או אלינו. למשל היום... היום אני יצאתי מהסט באמצע
הצילומים ועזבתי את ההפקה. (מכבה את הסיגריה)
גיא ומלכה: מה??
זוהר: כן. בלי הודעה מראש התפטרתי. אני לא אמשיך לשחק עוד
בסדרה המטופשת הזאת.
גיא: אני לא מאמין שעשית את זה.
מלכה: (כמעט מאולפת)למה??
גיא: איך לא סיפרת לי?
זוהר: אני בעצמי לא ידעתי על זה. זה התפוצץ בבת אחת ותודה לאל
שככה זה התפוצץ...
גיא: ולא התקשרת? ולא אמרת לי מילה על זה מרגע שחזרתי הביתה?
זוהר: מתי היה לי זמן בדיוק? אתה בכית על היום הקשה שלך.
גיא: טוב, איך יכולתי לדעת ש...
זוהר: (קוטעת)פעם הבאה תשאל. לא שתהיה פעם הבאה...
מלכה: איך עשית כזה דבר?
גיא: כל כך הרבה זמן חיכית לפריצה הגדולה שלך... לתפקיד
רציני...
זוהר: זה תפקיד רציני? זאת לא הפריצה לה חיכיתי. לא ככה... לא
מסכנה...
מלכה: מה עם כל האנשים שאוהבים את המסכנה הזאת?
זוהר: זה לא מעניין אותי. המסכנה לא אוהבת את עצמה מסכנה.
גיא: מה הם יעשו עכשיו בהפקה? מי יחליף אותך? הם יתבעו אותך.
זוהר: אני לא מפחדת. זה יעשה לי רק טוב.
מלכה: איך את מסוגלת לעשות את זה? ככה? פשוט לקום וללכת?
זוהר: כשאין ברירה קמים והולכים. אז ככה, אני קמה והולכת. הגיע
יום הדין. עכשיו... לפני שאגיד דברים שאני אתחרט עליהם אחר כך,
אני מציעה שגם את, מלכה, תקומי ותלכי.
גיא: (מזועזע) מה?
מלכה: את... את מגרשת אותי?
זוהר: אני ממליצה לך בחום.
גיא: את מגרשת את אימא שלי מהבית שלי?
זוהר: תקשיב טוב, אתה לא רוצה שהאימא היקרה שלך תשב כאן ותשמע
כל מה שיש לי להגיד.
מלכה: מה עוד יש לך להגיד כבר?
זוהר: הו הו...
גיא: (מתעשת) אימא, אני מתנצל בשם זוהר אבל אולי בכל זאת כדאי
שתלכי. אני כבר ארגיע אותה, אל תדאגי.
מלכה: איך שאני לא אדאג? זוהר, אף פעם לא ראיתי אותך ככה.
זוהר: תמיד יש פעם ראשונה...
מלכה: אם אימא שלך הייתה בחיים היא בטח...
זוהר: (קוטעת אותה בשאגה)אבל אימא שלי לא חיה! שלא תעזי להזכיר
אותה בחיים!
מלכה: (מפוחדת. קמה) אני חושבת שאני אלך...
גיא: (קם אחריה) נו אימא, אני...
מלכה: (קוטעת)לא, לא, גיא... אני מבינה... אתה צריך לפתור את
הבעיות שלך איתה אולי, אבל אני לא מתכוונת לשבת פה ולספוג את
זה...
זוהר: אז תלכי כבר! אף אחד לא אמר לך לבוא...
(גיא מחטיף לזוהר סטירת לחי. היא נדהמת לשנייה ותוך רגע מחזירה
לו סטירה.)
מלכה: (המומה כולה) אלוהים אדירים, מה קרה לכם? (היא בורחת
מהסלון ויוצאת מהבית. גיא רץ אחריה. זוהר נשארת לבד. מדליקה
סיגריה. קול דלת נסגרת. גיא חוזר.)
גיא: (נסער כולו)מה זה היה? את יצאת מדעתך?
זוהר: מי אתה שתרים עליי יד?
גיא: את מבינה שאת גירשת את אימא שלי מהבית של הבן שלה?
זוהר: זה הבית שלי! מי אתה שתרים עליי יד בבית שלי?
גיא: זוהר, אני לא יודע מה עובר עלייך אבל את מתנהגת כמו
מטורפת וזה לא יכול להמשך כך.
זוהר: אתה צודק. זה לא יכול להמשיך ככה וזה לא הולך להמשיך
ככה.
גיא: עכשיו, אני רוצה שתתנצלי בפניה כשהיא תתקשר.
זוהר: אתה אל תגיד לי מה לעשות. אתה תקשיב ותענה כשאני אפנה
אליך.
גיא: מה?
זוהר: דברתי עם שגיא היום. אתה יודע, שגיא מההפקה שלי-או יותר
נכון מהאקס הפקה שלי- בכל אופן, אני דיברתי איתו בקשר לאהרון
שלך.
גיא: אהרון שלי? איך עוד פעם חזרנו לאהרון?
זוהר: כן, גיא, אנחנו נמשיך לחזור לארון שלך עד שלא תצא ממנו.
גיא: מה??
זוהר: אתה שמעת אותי... ובכן, אני הבנתי ממנו שהוא ואהרון
יוצאים כבר חודשיים אבל עדיין לא יצאו בהצהרות לגביי זה.
גיא: מעניין לי את התחת. את לא חייבת לעדכן אותי אם הם יכריזו
לאומה...
זוהר: זה באמת מעניין לך את התחת, גיא?
גיא: למה את חושבת שמעניינים אותי חיי הסקס של אהרון הזה?
זוהר: (קמה בבת אחת ומסתערת עליו) אתה שכבת איתו?
גיא: מה? (מנסה להדוף אותה)
זוהר: תענה לי! תן לי את האמת בפנים פעם אחת!
גיא: את לא שפויה...
זוהר: אני לא שפויה? (צורחת)אני? אני חיה את החיים שלי באמת.
אני חיה באמת.
גיא: זוהר, תירגעי.
זוהר: אל תגיד לי להירגע!
גיא: כבר אמרתי לך אלף פעם שאני לא סובל את אהרון הזה ועכשיו
את שואלת אם שכבנו?
זוהר: אז עם מי אתה שוכב?
גיא: אני לא שוכב עם אף אחת אחרת חוץ ממך.
זוהר: גיא, על מי אתה עובד? איתי אתה לא ממש שוכב ואני בטוחה
שאתה גם לא שוכב עם אף אחת אחרת. אתה שוכב עם אחד אחר...
גיא: אני לא הומו!
זוהר: אז לזין של מי אתה מתגעגע?
גיא: מה?! על מה את...
זוהר: (קוטעת) אני חושבת שזכותי לדעת של מי הזין שחודר אל
בעלי.
גיא: את לא...
זוהר: (קוטעת)מה? מה, גיא? אני לא נורמאלית? בסדר, הבנתי. אני
לא נורמאלית. אפשר להאשים אותי? בעלי בוגד בי עם גבר. עכשיו,
אני רוצה לדעת מי הוא!
גיא: איך את...
זוהר: (קוטעת שוב)שמעתי אותך בטלפון. אין כל טעם שתכחיש. אני
רוצה לדעת מי זה!
גיא: (מתיישב על הספה ומדליק סיגריה. פאוזה ארוכה.) זה לא
אהרון.
זוהר: ("מחזיקה את עצמה") את זה כבר הבנתי. מי זה?
גיא: מה זה משנה?
זוהר: לי זה משנה. אני צריכה לשמוע את השם שלו.
גיא: קוראים לו חי.
(תוך רגע זוהר מעיפה על הרצפה את כל החפצים שמונחים על המדף
שלידה. היא מתחילה לצרוח ולהעיף רהיטים שעומדים בדרכה. גיא
קופץ עליה לרסן אותה. היא משתוללת...)
גיא: (אוחז בה) תירגעי, תירגעי...
זוהר: (מנסה להשתחרר) תירגעי? אתה מעז להכניס למיטה שלנו גבר
ואתה אומר לי להירגע!
(משתחררת ממנו. הוא תופס אותה מאחור. היא בועטת לו בביצים. הוא
משתטח על הקרקע. הוא מתעוות מכאבים. היא ניצבת מעליו
צוחקת/בוכה...)
כל מה שהייתי צריכה זה לשמוע את השם שלו. ידעתי שמרגע שיהיה לו
שם, זה יעשה את כל הסיוט הזה אמיתי. חי. אז מה? אתה מתגעגע
לזין של חי? איך הוא נראה? הוא ארוך יותר או עבה יותר? אני
בטוחה שיש לו שם חתיכת כלי בין הרגליים אם הוא מביא אותך לידי
געגועים אליו. בעלי עורג לזין! הכוס שלי כבר מזמן לא מעניין
אותו! הוא רוצה זין עכשיו! (גיא מתקפל מכאבים בזמן שהיא מעליו
בצעקות) איזו טיפשה אני! כזאת טיפשה... איך לא ראיתי את זה בא?
כולם סביבי הומואים ורק לבעלי לא שמתי לב... הרי כבר שסיפרת לי
שהיה לך ניסיון בתחום אני הייתי צריכה להבין... איך לא סיפרת
לי שאתה כזה? איך לא סיפרת לי כשהכרנו? אני תמיד הייתי
ליברלית, נלחמת בעד זכויות אדם ובעד הדוניזם. כל אחד שיעשה מה
שעושה לו טוב. ואתה יודע, מנוול, אם היית משתף אותי בהתחלה,
כנראה שמהר מאוד הייתי סולחת לך ותומכת בך בסופו של דבר, אבל
לא... אתה היית צריך להתחתן איתי. בשביל מה, גיא? בשביל מי?
בשביל האימא הנוירוטית שלך? אתה היית מאוהב בי בכלל אי פעם?
אני בחיים לא אסלח לך על שהצעת נישואין ואני רק מקווה שאוכל
לסלוח לעצמי על שהסכמתי. למה? למה היית צריך להרוס לי את
החיים? בשביל לכסות את התחת שלך? בשביל להצטייר כסטרייט בפני
העולם? בפני העובדים שלך? בפני ההורים שלך? אתה כזה הומו! אני
בטוחה שאימא שלך יודעת את זה ומתכחשת לזה מאז שהיית ילד וככה
גם האבא המקסים שלך שבקושי מדבר איתך- שבקושי מדבר עם מישהו...
אני בטוחה שזה מה שהפך אותו לכזה עציץ מקסים. אני גם בטוחה
שכולם בעבודה שלך יודעים שאתה הומו אפילו שאתה נשוי, ויותר טוב
מכולם חי היקר שלך יודע עד כמה אתה הומו. ורק אני, אשתך,
השחקנית העלובה, חיה את האשליה. כמה זמן חשבת שאני יכולה להיות
עיוורת? לכל החיים? איך יכולת להמשיך לענות אותי ככה? תענה לי!
(גיא עדיין שכוב על הרצפה, אוחז במפשעתו ומנסה להסדיר את
נשימתו) למה סיבנת אותי בהבטחות על ילד כל השנים האלה? למה
משכת אותי באף? מסכנה חסרת תקנה. מקווה ומצפה... עד מתי
התכוונת להמשיך לחכות? עד שלא אוכל בכלל ללדת? חשבת שככה תפתור
את הבעיה? אגואיסט! אתה מטריף אותי באגוצנטריות שלך!
גיא: (מתרומם) אני יכול להסביר הכול...
זוהר: עכשיו כבר מאוחר מדיי להסברים שלך. אני דורשת שתעזוב את
הבית.
גיא: זוהר, בוא נדבר בהגיון...
זוהר: הגיון? אני לא במצב להגיון עכשיו. אין שום הגיון בחיים
השקריים שלך. ההיגיון היחיד שנראה לי כרגע הוא שתעזוב את
הבית.
גיא: זוהר...
זוהר: (קוטעת)אל תקרא לי בשמי. אתה לא ראוי שהוא יעלה על
שפתיך.
גיא: את לא יכולה ככה...
זוהר: (קוטעת)אני יכולה הכול. אין לך מושג בכלל למה אני
מסוגלת. לטובתך, לך מפה.
גיא: אני לא יכול לעזוב אותך ככה.
זוהר: אתה לא עוזב אותי. אני זורקת אותך. עזבתי אותך כבר.
מזמן. אתה פשוט לא ידעת... פחות או יותר כמו שעשית לי. חיבלת
בנישואין שלנו מבלי להודיע לי אז עכשיו אני סיימתי אותם מבלי
להודיע לך, ומאחר והתעדכנת בזאת עכשיו אני ממליצה לך לעוף לי
מהעיניים. אתה לא גר כאן יותר במקרה ולא הבנת עד עכשיו.
גיא: סליחה? למה את לא עוזבת את הבית אם את עוזבת אותי? (צולע
אל הספה)
זוהר: להזכירך הבית הזה נקנה בכסף שלי מהירושה של אימא שלי.
אני מניחה שזה מובן מאילו שאני אשאר פה, אתה לא חושב?
גיא: ולאן את מצפה שאני אלך עכשיו? כמעט שתיים עשרה בלילה ויש
לי דד ליין מחר.
זוהר: כאן הטעות שלך, גיא. הדד ליין שלך הוא היום. אופס... You
are dead! לך אל הזין של חי. אתה לא מתגעגע כבר? אולי תלך
לאימא שלך שתנחם אותך קצת. מצידי אתה גם יכול ללכת לעזאזל
ולהזדיין איתו אם אתה כבר שם...
גיא: זה לא יכול להיגמר ככה...
זוהר: הפתעה! ככה זה נגמר. (מדליקה סיגריה)
גיא: אני חשבתי שאנחנו זה לכל החיים, באש ובמים...
זוהר: גם אני חשבתי ככה עד שהכנסת את חי לחייך ולחיי. עד
שגיליתי שאתה מוצץ זין, מה שמשאיר אותנו כנגד כל הסיכויים.
גיא: ואני כבר התכוונתי להגיד לך שאני מוכן לילד.  
זוהר: יש לך מזל גדול, אתה יודע? אם הייתי מולידה לך ילד
והיינו מגדלים אותו לתוך הזיוף הזה, אני הייתי רוצחת אותך במו
ידיי.
גיא: אני חשבתי שזה יחזיר לנו את הקסם.
זוהר: לא היה לנו מעולם קסם. זאת הייתה אשליה אחת גדולה. אני
צריכה למצוא עכשיו את הקסם שהיה לי. את הקסם האישי שלי. הקסם
של החיים החדשים שלי. (מתיישבת)
גיא: זה לא נכון, זוהר. אני תמיד הייתי מאוהב בך. אנחנו יכולים
לנסות להציל...
זוהר: כן, גיא. אנחנו יכולים. העניין הוא שאני ממש לא רוצה או
מתכוונת לנסות. אני לא מוכנה לוותר על ילד. עליך, לעומת זאת,
אני מוותרת בלי להסס.
גיא: על מה את מדברת? איפה את חיה? (קם מהספה) תסתכלי על עצמך.
מי ייקח אותך? אישה בגילך. שחקנית כושלת ועכשיו גם מובטלת.
בדיחה. מי יעשה לך ילד? מי יסתכל עליך? מי ייתן לך תפקיד חדש
עכשיו? כדאי שתתחילי להשלים עם העובדה שאת כבר תקועה עם המסכנה
לעד. לא היית ולא תהיי ריצ' ביצ'. מקסימום רק ביצ', אבל
מסכנה... זה מה שאת, זוהר. אלילית שלי. מסכנה עלובה. כשאת איתי
לפחות יש צידוק לחיים שלך.
זוהר: אני כל כך שמחה שאמרת את כל זה עכשיו. לא, באמת... זה כל
מה שהייתי צריכה עכשיו לשמוע. אני לא יכולה להיות יותר שלמה עם
עצמי ממה שאני כרגע. תודה, גיא. תודה. עכשיו, סתם שתדע, אור
ואני הולכות לעשות ילד ביחד. אתה זוכר את אור, החברה הכי טובה
שלי עוד מהימים שהיא הייתה החבר הכי טוב שלי...
גיא: אור?? איך אור פתאום...
זוהר: (קוטעת)מסתבר שגם היא מייחלת לילד שנים, ומאחר ואנחנו
חברות כל כך טובות ולה יש את הזרע ולי יש את הרחם ושתינו
משתוקקות לילד, החלטנו ש...
גיא: (קוטע)תפסיקי עם זה! זה מגוחך. אני לא אתן לך לעשות שטות
כזאת.
זוהר: אני חוששת שפספסת נקודה חשובה, אתה כבר לא קשור בשום דרך
להחלטות שלי.
גיא: זה הדבר הכי סוטה ששמעתי בחיי. אישה וקוקסינל עושות ביחד
ילד.
זוהר: חשבתי שאתה בעד סטיות דווקא... אישה והומו עושים ביחד
ילד יותר מסתדר לך?
גיא: זוהר, אני בעד לתת לנו עוד צ'אנס. רק את ואני. בלי סטיות.
בלי בגידות וטעויות. רק את ואני והילד שלנו...
זוהר: די, גיא! תתפכח כבר. אין יותר אני ואתה. אין יותר אנחנו.
אין יותר שלנו. לך תסתכל במראה. תראה איך השקר שלך נראה.
תתעורר! אין אתה ואני יותר!
(האור יורד בבת אחת. מוסיקה עולה )

תמונה 4
(האור עולה בבת אחת על סלון ביתו של חי. המוסיקה נעלמת בהדרגה.
חי יושב ליד השולחן עליו מונח משחק השחמט. הוא משחק לבד. לאחר
כמה שניות נשמעות דפיקות בדלת. חי מביט לכיוון צד החדר אך אינו
זז. לאחר שניות אחדות נשמע צלצול פעמון הכניסה. חי עדיין אינו
זז. לאחר עוד צלצול ועוד כמה דפיקות נשמע קול רשרוש מפתחות
ודלת נפתחת. גיא נכנס...)
גיא: אתה כאן. למה לא פתחת?
חי: מה קרה? הפכת למפתיע המתמיד? פעמיים באותו יום...
גיא: באתי לפצות על הבוקר, אתה יודע.
חי: וחשבת שאם תחזור על הטעות של הבוקר גם בערב, זה מה שיפצה
עליה?
גיא: נו חי, אל תהיה מגעיל אליי.
חי: שלושה חודשים אתה לא משתמש במפתחות שנתתי לך ופתאום פעמיים
באותו יום... איך אתה חושב שאני צריך להגיב לזה?
גיא: דברים משתנים... אנשים משתנים...
חי: אבל אני רואה שהקלישאות חיות לנצח. אני לא השתניתי. (חוזר
ללוח השחמט)
גיא: אני רואה שכבר התחלת לשחק לבד. התמכרת אהה?
חי: אני מתאמן בכדי להביס אותך.
גיא: אל תשכח שאת המלכה הקטלנית שלי בלתי אפשרי להביס.
חי: לא שכחתי, אבל אם זאת ניסים עדיין קורים בעולם.
גיא: תמיד אהבתי את האופטימיות הזאת שלך, החד פעמית. אפשר לנשק
אותך?
חי: אפשר. (גיא קרב אליו והם מתנשקים קצרה)
גיא: בא לך להכין קפה?
חי: האמת היא שכבר שתיים עשרה ובדיוק התכוונתי כבר לזוז
ל"סדום". יש ערב חזק היום. יום חמישי, ערב בנים בתחתונים.
גיא: באמת? לא ידעתי.
חי: למה שתדע... אתה היית שם פעם? פעם אחת אפילו לא ראית את
המקום שאני מנהל. אני חושב שזה עצוב.
גיא: אתה יודע שאני לא רוצה להיראות במקום כזה. זה לא מקום
"סטרייט פרנדלי" עם מלא בנות. לשם הולכים רק הומואים.
חי: בדיוק, וכאחד כזה לא היה מזיק לך להראות את התחת היפה שלך
לפחות פעם אחת אם אתה מכבד אותי.
גיא: חי, אתה יודע שאני מכבד אותך. אני לא צריך להוכיח לך את
זה.
חי: זאת הבעיה. אתה מוכיח את ההיפך. לפי מה אני אמור לדעת שאתה
מכבד אותי?
גיא: (מתיישב על הכורסה)  נו די. אין לי כוח לריב יותר.
חי: גם לי לא.
גיא: אז מה?... אתה הולך להרבה זמן?
חי: דווקא כן. בחמישי אני יכול להיתקע שם עד נורא מאוחר.
גיא: תגיד, אתה לא תתנגד אם... זאת אומרת... אני יכול לחכות לך
כאן עד שתחזור?
חי: לחכות לי כאן? גיא? זה אתה?
גיא: נו אני רציני. אני רוצה לחכות לך. אני רוצה להיות איתך
הלילה.
חי: אני עלול להגיע גם בחמש,שש בבוקר.
גיא: מקסימום אני אישן קצת עד שתחזור.
חי: גיא, מה עניינים? רבת עם בעלת הבית שוב?
גיא: משהוא כזה, אתה יודע...
חי: מסוג הריבים האלו שאני זוכה בך ללילה שלם, נוגע בחלום
ללילה אחד וזוכה לישון לצידך.
גיא: כן. כזה... אולי אפילו גם מחר אני אישן איתך.
חי: אז אני מבין שזה ממש רציני. למה אתה לא מדבר? מה קרה הפעם?
שוב סיוטים או שאנחנו בעניין של ריאליטי עכשיו?
גיא: כבר סיפרתי לך שבזמן האחרון היא הייתה חשדנית במיוחד,
נכון? אז היום בערב היא שוב פתחה במתקפת אהרון ומפה לשם זה
התגלגל ל... בקיצור, סיפרתי לה.
חי: מה??
גיא: נו, סיפרתי לה עליך. אני מתכוון, עלינו...
חי: אני לא מאמין.
גיא: תאמין. זאת האמת. זוהר יודעת והיא עכשיו בבית משתגעת. היא
בטח הרסה חצי בית כבר.
חי: גיא, אתה עובד עליי, נכון?
גיא: זאת האמת לאמיתה. המשאלה שלך התגשמה.
חי: (קופץ ממקומו ומסתער על גיא בנשיקות. הם מתנשקים ארוכות
ואז חי נעצר) אם ככה אז אתה חייב עכשיו לבוא איתי היום ל"סדום"
ונרים כוסית לחיי זה.
גיא: השתגעת? אפשר להרים כוסית פה וחוץ מזה יש לי דד ליין מחר.
אני חייב להיות במשרד בשתיים עשרה. אסור לי לאחר.
חי: אבל יש לך עוד מלא זמן. אתה מוכרח לבוא ולהתחיל לחגוג את
היציאה הגדולה שלך.
גיא: אני לא במצב רוח לחגיגות עכשיו.
חי: אין לך מצב רוח לחגיגות או שאתה פשוט לא רוצה לבוא איתי?
גיא: נו, אני מותש מהיום הזה.
חי: בוא, אחרי משקה אחד אתה כבר...
גיא: (קוטע) חי, אני לא מתכוון לבוא איתך לבר של הומואים ועוד
בערב בנים בתחתונים...
חי: גיאצ'ו, זה הזמן. אין לך ממה לפחד יותר. אתה יצאת בפני
אשתך היום. אם לא היום, מתי?
גיא: בבוא הזמן אולי. אני עדיין לא מוכן.
חי: לא מוכן בשביל מה? להראות בחברת גברים בלבד? עכשיו כשזוהר
יודעת אין לך מה להסתיר יותר.
גיא: אין שום קשר. אומנם זוהר יודעת עכשיו ואולי גם הנישואים
שלי יגמרו בעקבות זה, אבל זה לא אומר שאני מוכן לחשיפה כזאת
בשלב הזה.
חי: אז איפה זה שם אותי? אני דורך במקום.
גיא: למה? אני אוכל להיות איתך הרבה יותר עכשיו. אני אוכל
לישון איתך. תמיד התלוננת על שאנחנו לא ישנים ביחד. זוהר ביקשה
ממני לעזוב את הבית. חשבתי אפילו לגור כאן תקופה אולי...
חי: תקופה?? תקופה? מה יקרה אחרי התקופה הזאת? אנחנו ממשיכים
לשחק את אותו משחק בעצם, רק שעכשיו תתחבא מהעולם כאן.
גיא: נו, זאת רק תחילת התהליך אני מניח. לאט לאט אולי גם...
חי: (מתפרץ) לאט לאט לאט לאט לאט... אני לא יכול יותר עם הקצב
הזה. לאט לאט לאט אני יוצא מדעתי כבר. כמה לאט דברים יכולים
לזוז?
גיא: חי, אל תלחץ עליי!
חי: אל תלחץ עליי? בן זונה. בן זונה מניק. אל תלחץ עליי? אני
שומע את המשפט הזה כבר חצי שנה. אני לא מסוגל יותר, אתה שומע.
רק עכשיו אני קולט שכל הזמן הזה התפללתי למהלך הלא נכון ועכשיו
כשתפילתי נענתה אני קולט איזה דפוק הייתי ועד כמה. זה שזוהר
יודעת עכשיו, לא משנה את העובדה שאנחנו צריכים להמשיך להתחבא.
אם תתגרשו עכשיו אתה בטח תספר לכולם שנפרדתם עקב מיאוס כללי,
שזה לא היה זה יותר או כל תירוץ כושל אחר שתמציא. אתה אף פעם
לא תצא מהארון כמו שצריך. עד הסוף. לא כל עוד ההורים שלך חיים,
אני מניח. איזה טיפש אני שלא ראיתי את זה קודם. למה בזבזתי את
הזמן שלי איתך עד עכשיו? לא חבל על הזמן? לא חבל?... עכשיו זה
רק יכאב הרבה יותר, כי אני כבר קשור אליך. (אוחז בו)
גיא: גם אני קשור אליך. (מחבק אותו)
חי: ברור. אין לך אף אחד אחר. איזה הומו שפוי היה נשאר איתך
יותר משבוע?
גיא: חי, אני מאוהב בך! (חי מתנתק ומתרחק)
חי: מילים יפות, מילים של תפארת... אתה אומר שאתה מאוהב בי.
אומר שאתה מכבד אותי.
גיא: אני מתכוון לכל מילה.
חי: כן? בוא תוכיח לי את זה. עד עכשיו רק דיברת, הגיע הזמן
להתחיל לפעול. בוא איתי היום ל"סדום" ותראה לי עד כמה אתה רוצה
אותי באמת, אחרת...
גיא: ככה? אתה מציב לי אולטימאטומים עכשיו?
חי: איך אחרת אתה רוצה שאני אדע שיש לנו סיכוי אמיתי להיות
ביחד?
גיא: חי, אני וזוהר נפרדים.
חי: זוהר עזבה אותך. בעלת הבית סילקה אותך מהבית. איזה מזל
שאני כאן, נכון? איך הכול תמיד מסתדר לך, גיא, ואני שמח בשבילך
שככה. באמת שאני שמח. אבל אני לא מוכן שזה יבוא על חשבוני
יותר. אין לי בעיה שתנצח, להיפך, אבל אני לא מוכן יותר להמשיך
להפסיד בגללך. לא עוד.
גיא: נו די, חי. תפסיק לעשות דרמה. אתה מוכרח לתת לזה עוד זמן.
בוא, אני אכין לנו קפה ואולי נשחק גם איזה משחק קטן.
חי: נמאס לי לשחק איתך משחקים. נמאס לי להפסיד, אני אומר לך.
גיא: זאת לא אשמתי שיש לי מלכה חזקה. נו בוא, אולי היום אתה
תנצח.
חי: המלכה שלך כבר לא מפחידה אותי. אני לא משחק מולה יותר. אני
משחק מולך עכשיו. מלך מול מלך. אם אתה רוצה להמשיך לשחק איתי
אז אתה חייב להתחיל לרצות גם אותי. עכשיו, או שאתה בא איתי או
ש...
גיא: (קוטע) אמרתי לך לא להציב לי אולטימאטומים, נכון? אני לא
אלך איתך בדרך הזאת.
חי: אז אל. (חי קם ויוצא מהחדר. גיא נשאר על הכורסא, לא "מוצא"
את עצמו. הוא קורא לחי וזה לא עונה לו. לאחר זמן מה חי חוזר
לבוש בז'קט.) אתה בטוח שאתה לא בא?
גיא: לא ככה.
חי: בכזאת קלות אתה מוכן לוותר עלינו?
גיא: אם זה הכול או לא כלום, אני בוחר בלא כלום.
חי: חבל... עוד חבל לרשימת האכזבות שלי...(מתקדם לכיוון היציאה
ומסתובב ברגע האחרון) אני רק מבקש שתשאיר את המפתחות על השולחן
לפני שתצא ותטרוק את הדלת אחריך. כדאי לך מאוד לא להיות כאן
כשאחזור כי אני מקווה לא לחזור לבד הלילה.
(חי יוצא. קול דלת נטרקת. גיא קפוא על הספה. האור יורד עליו
באיטיות.)

תמונה 5
(אור עולה לאיטו על הסלון של זוהר. היא יושבת מחובקת עם אור
כשגבה מופנה אל הקהל. אחרי זמן קצר הן ניתקות. אור מלטפת את
פניה של זוהר הבוכייה...)
אור: אני כל כך גאה בך.
זוהר: (מסיימת להתייפח) אני גאה בעצמי. נראה לי...
אור: יש לך את כל הסיבות להיות גאה בעצמך. את מדהימה.
זוהר: קצת אבודה.
אור: כולנו קצת אבודים, אבל את כאילו סופסוף עומדת על שלך.
זוהר: אני קצת מפחדת. אני לא בטוחה איפה אני עומדת כבר.
אור: את עומדת על פסגת העולם. את פשוט לא יודעת את זה עדיין.
זוהר: אני הולכת להתגרש. התפטרתי מהעבודה הקבועה שהייתה לי
ואני שוב משתייכת למעגל האבטלה האינסופי של המקצוע הנוראי הזה.
אז מה, גרושה מובטלת זאת פסגת העולם?
אור: את דף לבן. מכאן את יכולה להתחיל מחדש. תסתכלי על זה כעל
נקודת זינוק כאילו.
זוהר: נקודות זינוק נועדו לילדות בנות עשרים ושתיים. אני עוד
רגע בת ארבעים.
אור: כל כך הרבה אנשים מדהימים התחילו מחדש כשהם נשקו לארבעים
ואפילו אחרי.
זוהר: אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות עכשיו. מה נשאר לי...?
(מדליקה סיגריה)
אור: יש לך המון, זוהרה. יש לך את הכישרון שלך כאילו. יש לך את
הבית הזה. יש לך אותי. יש לך את הקסם החד פעמי הזה שלך.
זוהר: אני סקפטית לגביי הקסם הזה... אני מריחה מתמר רקוב.
אור: קשקוש.
זוהר: לפחות תמר גומרת עם ילד מאהוב ליבה...
אור: זוהר, את אוהבת אותי?
זוהר: ברור, אבל מה זה קשור?
אור: אז גם אני אהובת ליבך ואנחנו נעשה ביחד ילד, והוא אפילו
לא יהיה מפגר (שתיהן בבת אחת נוקשות על רהיט עץ שלידן). מה זה
משנה אם תלדי לאהוב ליבך או לאהובת ליבך? העיקר שהילד יבוא
מאהבה כאילו. השאר כבר לא חשוב.
זוהר: את באמת חושבת שאנחנו צריכות לעשות ילד?
אור: למה? (מדליקה סיגריה) שינית את דעתך?
זוהר: לא. אני פשוט יודעת שזה לא הולך להיות קל.
אור: זה הכול בעיניים שלך. זה בידיים שלך כאילו. את רואה מה
שאת רוצה לראות. את עסוקה מדיי במה את מקבלת וכמה את מקבלת.
מבזבזת את זמנך על חרטות וצער ושנאה. זוהר, מה חסר לך? יש לך
הכול כאילו. אין לך עבודה, עוד תבוא לה עבודה. אל תהיי טיפשה.
את כל כך מוכשרת וכל כך זוהרת. מי לא ייקח אותך? ועכשיו אחרי
שהוכחת את היושר האומנותי שלך, את תשיגי הרבה יותר הערכה
מהאומנים האמיתיים. הקהל יישאר נאמן לך בכל מקרה, אותו את כבר
כבשת. גם אם את המסכנה וגם אם את ריצ' ביצ' ואפילו אם תהיי
דמות אפורה ולא מעניינת במיוחד, את תמיד כובשת. החיוך שלך,
המבט הזה בעיניים...
כל אחד יכול להתאהב בך וזה לא משנה עם זה גבר או אישה או הומו
או קוקסינל. את אחת למיליון. את קסם נדיר. את צריכה לאהוב את
עצמך יותר. להעריך את עצמך יותר אולי עכשיו סופסוף... את כל כך
מבורכת. אלוהים נתן לך כל כך הרבה ואת עדיין כאילו מסתכלת על
מה שלא קיבלת. מה את רוצה, ילד? הנה, יהיה לך ילד ממני. אולי
ילדה שנקרא לה שמש והיא תהייה קורנת יותר מזאת שבשמיים. מה את
עוד רוצה? עבודה? תפקיד חדש? שבי ותכתבי לך אחד. פעם היית
כותבת שירים כל כך יפים.  
זוהר: אני עדיין כותבת שירים, אבל זה למגירה, את יודעת...
אור: לכתוב שירה תמיד נתפס בעיניי כמו פסגת הכתיבה, ואם את זה
את עושה כל כך נפלא, אז ברור שאת יכולה לכתוב תסריט.
זוהר: ממש לא. אף פעם לא כתבתי תסריט. צריך ללמוד איך כותבים
תסריט. לעומת זאת, יצא לי לכתוב כמה מחזות בתקופת בית הספר.
אור: נהדר. תכתבי מחזה. גם ככה תיאטרון זאת ההתמחות האמיתית
שלך. תוכלי לכתוב לך תפקיד ראשי שתתפרי למידותייך. תוכלי להיות
הריצ' ביצ' שכל כך רצית כאילו.
זוהר: בכדי לכתוב מחזה צריך סיפור טוב. אני יותר מדיי עסוקה
בעצמי ובצרות שלי כרגע בשביל לכתוב מחזה על צרות של אנשים
אחרים. ("ניצתת") את יודעת משהו, את גאון!
אור: ברור שאני גאון. אבל למה?
זוהר: אולי עלית כאן על משהו באמת. אני לא צריכה סיפור למחזה,
יש לי כבר סיפור. הרי החיים שלי הם חתיכת דרמה גם ככה כרגע.
החיים שלי הם יותר טלנובלה מכל טלנובלה ספרדית או אופרת סבון
אמריקאית. כל מה שאני צריכה זה רק לתעד. להתיישב רגועה מול
המחשב ולשפוך את כל שעל ליבי. לספר את הכול כמו שהוא. את מי זה
לא יעניין?
אני אספר את הכול. לא אחמיץ אף פרט. ככה אני גם יוציא את גיא
מהארון בפני כול ובכך גם אספק את יצר הנקמה שגועש בי. אולי אני
אפילו לא אשנה את השמות. אני אשאר זוהר, וגיא יישאר גיא ואת
תהיי אור...
אור: את לא צריכה להתעסק בנקמות. את לא תכתבי את המחזה בכדי
להתנקם. את תכתבי אותו בשבילך. ככה גם תוכלי לשחק את התפקיד
שהכי תפור עלייך-אותך. הרי כשאת את-אין עלייך, את הכי מופלאה
בעולם כאילו.
זוהר: כן, רק שבסוף אני שוב אצא המסכנה...
אור: זוהר, תאמיני לי את כל דבר פרט למסכנה. ועכשיו יהיה לך גם
ילד וגם תפקיד חדש.
זוהר: שנים שלא כתבתי מחזה. רק המחשבה על זה מלהיבה אותי.
אור: לכי על זה. אני מאחורייך.
זוהר: (מכבה את הסיגריה) אני כבר מרגישה יותר רגועה.
אור: אין לך שום סיבה להיות לחוצה, ממי. מי מנוחות חותרים
בטוחות.
זוהר: איך בא לי להתיישב ולכתוב ימים וימים ארוכים עד שתכאב לי
היד ברמה שלא תאפשר לי להזיז אותה. אני רוצה כבר לסיים את
המחזה הזה ולהתחיל לכתוב עוד אחד.
אור: צעד צעד... העולם מחכה לך ויש לו סבלנות.
זוהר: אבל לי אין סבלנות. את מכירה אותי, תמיד הייתי פזיזה.
אני גרועה בללכת לאט ולדחות סיפוקים. אני רוצה הכול עכשיו
ומהר.
אור: (מכבה את הסיגריה) כל דבר בא בזמן ובמקום הנכון. תאמיני
לי, אני למדתי את זה על בשרי תרתי משמע... יש לך את כל הזמן
שבעולם. אני יודעת.
זוהר: אני אתחיל לכתוב כבר הלילה. לא איכפת לי שאני עדיין
נסערת ובעקבות זה עלולה גם לגלוש למלודרמטיות. אני יודעת שגם
אם זה ייצא כמו אופרת סבון, זה יהיה מבוסס על סיפור אמיתי.
אפילו כבר עולים לי רעיונות לשם של המחזה.
אור: מה למשל?
זוהר: אולי... אולי "מסתבנים"...
(האור יורד בבת אחת על הבמה. מסך.)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פיסוק רחב, רחב,
יופי, עכשיו
הרגליים שלך לא
מסתירות לי את
המחשב.




החבר של שלי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/9/04 22:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נס סלונים

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה