ארנון ועידן יושבים על הספסל בחצר בית הספר.

עידן: באמת?
ארנון: אני אומר לך!
ע: אני לא מאמין...
א: כן! אני אומר לך!
ע: ומה מיכל אמרה על זה?
א: איזה מיכל? מדבר איתך על הסרט שראיתי...
ע: לא על מיכל ודניאל?
א: באמת חשבת שדניאל רדף אחרי גנב יהלומים בינלאומי בין גגות
ניו יורק?
ע: הוא לא היה שם בחופש?
א: ואז קפץ עליו והתחיל להילחם איתו באומנות לחימה יפנית?
ע: הוא לומד קאפוארה...
א: ואז השתמש בכוח שינוי הצורה שלו כדי להפוך למפלצת ירוקה
ענקית ולאכול אותו?!
ע: אני באמת לא מכיר את דניאל כל כך טוב...
א: אה... אבל מאיפה הבאת את מיכל?
ע: אמרת מפלצת ירוקה ענקית, לא?
א: אה. וואלה.

מיכל מגיעה.

מיכל: היי.
א: מה את רוצה?
מ: המורה מבקשת שתיכנסו.
ע: אנחנו נשקול את הבקשה.
מ: אתה לא מבין. המורה מבקשת שתיכנסו לכיתה.
א: אז אמרנו שנשקול את הבקשה.
מ: אתם ממש מגעילים...
ע: זה נכון.
א(מופתע): וואו! מה זה שם (מצביע מאחורי מיכל)

דניאל עף לידם עם חליפת super hero (מה שלובשים באטמן, סופרמן
ושות')

ע: זה ציפור?
מ: זה מטוס?
א: לא, זה סתם י'ודניק מעופף בטייטס

ע: אה.

דניאל נוחת לידם

דניאל: Have no fear, Daniel is he

דניאל לא מסיים את המשפט וארנון מוציא גוש ירוק זוהר מהכיס,
דניאל מתחיל להתפתל על הרצפה

מ: מה זה?
א: קריפטוניי... אה... קריפטומייף
ע: מה?
א: לאלה של סופרמן יש את הקרדיט על קריפטונייט...
מ: אה

דניאל בורח משם

מ: אתם יודעים, אני חושבת שזאת תחילתה של ידידו...

נופלת על מיכל משקולת ענקית

א: תודה סבא
סבא נחמן: אין בעד מה.