אני בונה עליו תקוות,
והוא שוב ושוב זורע בי אכזבות,
חולמת לי חלומות,
מתמלאת באשליות,
והוא בדקה אחת מנפץ לי את כולם,
בשניה אחת משנה לי את כל העולם,
לא יכולה לכעוס עליו, לא יכולה להתווכח,
רק לראות אותו והחיוך על פני שוב זורח,
לא יודעת מה לעשות כבר,
מרגישה שכל הכוח שלי הולך ונגמר,
ואז שכבר נמאס לי, שוב הוא מופיע,
עם חיוך, קריצה וגבה מורמת מגיע,
ואני מתחילה כבר להשתגע,
הוא לא מתכוון אבל בכל זאת בי פוגע,
פוגע עם הנחמדות שלו,
עם המבטים עם החיוכים וגם עם המילים,
הוא לא החליט עם עצמו לגביי,
כי לפעמים יש יותר מידי ולפעמים פחות מידי,
אז שיחליט כבר - אני משתגעת,
משתגעת מ-לא לדעת,
משתגעת מ-לא לגעת,
משתגעת מ-לא להיות,
משתגעת בחיים האלה להמשיך ולחיות.