בהיתי בתקרה שהפכה לצהובה עם השנים
לאט לאט יכלתי לראות דרכה, ראיתי את העננים,
השמיים התמימים למראה, שהתגלו לנגד עיניי
לא יכלו לתאר את האנשים שהיו שם לפניי.
אין מילים או אפילו מילה
שיכולה לתאר זאת ביתר קלות
אין אף אחד המסוגל לכזאת התרגלות.

ראשי הורכן כאות לתודה
בתוכי אולי הייתי קצת שמחה
להתרגל לכזאת אפרוריות - רק אני יכולה.
להרים את הראש ולראות -
השמיים מתקלפים לך נגד העיניים.
לשפשף אותם ולספור, אחת, שתיים.
אך זה לא עובר, אולי לתמיד יישאר.
אי אפשר להתרגל.

השמיים התמימים ששתקו -  
כשבפנים הכל צרח.
השמיים הכחולים שהסתכלו -
כשבפנים על ההמון דרך.
השמיים הנבזים, האם הם...?
התמימות לרוע התרגלה.

יורד שם הרבה גשם
אני לא מתפלאת.
כשאהיה שם גם אני
אוסיף את חלקי שלי.

האם זה אפשרי ?
לרע להתרגל -
זה ממש לא הגיוני.